בוניטה

בוניטה נולדה בהמלטה ביתית לכלבה של וטרינר. הוא לא עיקר את כלבתו,ושמעתי שהוא גם ממליץ ללקוחות שלו לאפשר לכלבות שלהם "לחוות" המלטה אחת לפני העיקור. האם הוא לא שמע על 250,000 כלבים שמורדמים בשנה? אגב, הוא לא היחיד. אני מכירה וטרינר שהמליץ ללקוחות שלו לא לסרס את הכלב שלהם עד גיל 3 כדי שיהיה לו "יותר ביטחון עצמי", ווטרינר אחר שזיווג בכוונה את הרועה הגרמנית הגזעית שלו עם רועה גרמני גזעי אחר. כמובן שאת הגורים הם מכרו בכסף רב...אלה וטרינרים שנחשבים טובים מבחינה מקצועית. חבל שאין להם את המודעות לפיצוץ האוכלוסין אצל הכלבים והכמות האסטרונומית של הרדמות ונטישות. בנוסף לכך שהוא לא עיקר את כלבתו ואפשר לה להמליט, הוא גם לא מסר את בוניטה לבית מוצלח [ומי יודע איך הוא מסר את הגורים האחרים...]. בוניטה חיתה בבית שבו לא הוציאו אותה כמעט לטיולים, והיא שהתה רוב הזמן במרפסת.בסופו של דבר האישה פנתה אלי שאמצא לבוניטה בית חדש, ולחצה עלי להוציאה בהקדם מביתה. בוניטה היא כלבה יפה בצבע חום כהה, מעורבת בויסלה. העברתי את בוניטה לפנסיון ביתי והתחלתי בפרסום וחיפוש אחר בית הולם..... בסופו של דבר מצאתי משפחה עם 2 ילדים קטנים ,שחיפשה כלב.הם באו לראות את בוניטה. שניים מבני המשפחה [הבת והאם] רצו מיידית לקחת את בוניטה. הן התאהבו בכלבה החמודה והיפה,שנתנה להן ללטף אותה בבטן...והשניים האחרים [הבן והאב] התלבטו ולא היו בטוחים. הם חזרו לביתם כדי לעשות "ישיבה משפחתית", בה כל בני המשפחה יגיעו להסכמה. לבת המאוכזבת, שרצתה לחזור הביתה עם בוניטה, הוסבר שאי אפשר לקחת כלב כשלא כל בני הבית שלמים עם ההחלטה...ממש דמוקראטיה במיטבה... לאחר כמה ימים של דיונים משפחתיים, הוחלט שהם לוקחים את בוניטה! ולבוניטה יש בית חדש, חצר ושני ילדים לשחק איתם.