בית חדש למשופם מתוק במיוחד !

זוג מירושלים עשה אומנה לגור חתולים

לצ'רלי המתוקי יש בית חדש !!

צ'רלי הוא גור החתולים המתוק בתבל !!

מבצע צ'או עבר בהצלחה

צ'או הוא חתול צעיר, קטן ושחור שהגיע אל חצרי.

מבצע סטיבי עבר בהצלחה מלאה

באחת מנקודות ההאכלה המרובות בהן אני מאכילה חתולים,

גם מייפל המתוק הגיע לבית משלו !

שני גורים יפהפיים ירושלמים בני חצי שנה, זכר ונקבה, מפורסמים כאן באתר.

יש לפיקסי היפה בית חדש !

פיקסי היא חתולה פרוותית, שחורה, צעירה יפהפיה וטובה שהיתה שייכת לאישה מבוגרת.

חיי דבש לצ'יקה החמודה

מהרחוב - היישר לבית טוב !!

ג'פרי המתוק חמש שנים [ כל חייו למעשה ] התגורר במרכז העיר בירושלים.

ווייט המושלם הגיע לבית המושלם !!

מבצע שאולה הוכתר בהצלחה!!

שאולה על פי כל הסימנים, היא חתולה שהיתה פעם חתולת בית , וננטשה. היא חברותית ואוהבת אנשים, היא מכירה היטב ארגז חול, היא מכירה בית ואוהבת עד מאד ליטופים. חתולה דומיננטית, גדולה ויפה.
לפני שנתיים הבחנתי אצלה בבעיית עור קשה וכואבת מאד שגרמה לה המון סבל, שלחתי אותה לוטרינר, היא טופלה ואחרי כמה שבועות החלימה לחלוטין. הפצעים הכואבים נעלמו, והיא חזרה להיות חתולה יפהפיה. זו כבר היתה הקלה גדולה מאד.
שאולה היתה נוהגת להיכנס לבתים, התחננה ממש שיאמצו אותה. זה היה מחזה קורע לב ממש. כאמור היא כנראה הכירה פעם בית, ולא השלימה עם כך שהיא חיה בחוץ. וזאת למרות שהיתה מואכלת היטב. שלוש שכנות בנחלאות נותנות לה כבר כמה שנים אוכל על בסיס קבוע. היא באה ויוצאת מבתיהן, אך עדיין שיוועה לבית על אמת, לא בית רק להאכלה אלא בית של קבע עם המון אהבה.
פרסמתי את שאולה בהמון וריאציות, כל פעם עם תמונה אחרת, כל פעם שיניתי ושדרגתי את הניסוח, בכל הקבוצות, בכל המקומות האפשריים וגם באתר שלי.
אבל הבית המיוחל לא הגיע. לא היו פניות ראויות. 
לאחרונה הכנסתי אותה גם ליד 2, וקיבלתי שתי פניות אבל לא הייתי שלמה עם כך שאלה האנשים הראויים.
גור מוצא בית די בקלות. מצאתי בתים להמון גורי חתולים, ובתים באמת טובים.
אבל חתולה בת חמש וחצי...זה יותר קשה. והרי מדובר בחתולה כל כך חברותית ויפה ומתלטפת !
אבל: הסבלנות משתלמת, ופירותיה מתוקים !! ואני לא מהמוותרים !
המשכתי תקופה ארוכה מאד לשים את שאולה בכל מקום אפשרי ולשלוח לכל מי שיכול להיות מועמד ראוי.
לפני מס' שבועות קיבלתי הודעה במסנג'ר מאישה מהצפון שראתה פרסום שלי על שאולה. היא כתבה שזה בדיוק מה שהיא מחפשת [!!], אלא שהמרחק מונע ממנה לאמץ. הראש שלי כבר התחיל לעבוד וחשבתי על הסעה....
שוחחתי והתכתבתי עם האישה, אוהבת חתולים אמיתית, והיא נשמעה רצינית וראוייה.
פרסמתי בקבוצת נחלאות שדרושה הסעה מנחלאות לכפר ורדים..ולמרבה הפלא, מיד מצאתי הסעה כזו ע"י מישהו שאימה גרה בכפר ורדים.
אמרתי לעצמי שאם תקופה כזו ארוכה לא מצאתי לשאולה בית בירושלים או במקום יחסית קרוב, ותוך זמן קצר מצאתי גם בית בכפר ורדים וגם הסעה עד לשם, כנראה שזה מה שצריך לקרות !!! וזה המקום המיועד לחתולה המסויימת הזו.
מבצע ההעברה היה מורכב ביותר, היו מעורבים כמה גורמים והיה צריך לתאם בין כולם. כמעט מבצע צבאי......
שאולה, שכבר מעוקרת כמובן, הועברה אתמול מנחלאות לבית של המסיעה בי-ם. ומשם נסעה בתוך כלוב , נסיעה ארוכה מאד, עד כפר ורדים. ושם חיכתה בסבלנות עד שהמאמצת סיימה את יום עבודתה רק לקראת הערב, ובאה לקחת אותה אחרי כמה שעות טובות מהבית של המסיעה......
בערב, נשמתי לרווחה. אחרי יום רווי מתח, שאולה הגיעה לביתה החדש ! שם חיכה לה ארגז חול, אוכל טוב, וליטופים. בדיוק מה שהיא רצתה וחיכתה לו !!!!
וכך שאולה שלנו החמודה מנחלאות [בהתחלה כשחשבתי שזה זכר קראתי לה "שאול", כשהוברר שזו נקבה, שמה הוסב ל"שאולה".....], הפכה לתושבת הצפון היפה, וסוף סוף יש לה בית של קבע, לא זמני. היא יותר לא צריכה להיכנס לבתים ולהתחנן שיאמצו אותה.
ואין מאושרת ממני.
מצרפת תמונה שקיבלתי הבוקר, התמונה אומרת הכל.....שאולה רובצת כנסיכה אמיתית על הספה, כאומרת: הינה, הגעתי לבית שלי!

שמוליק המתוק סוף סוף הגיע אל הנחלה !

פנתר קטן יפהפה בשם ג'רי

שלושה גורי חתולים  יפי תואר היו בשכונת נחלאות הירושלמית.

כי טובים השניים מן האחד....

שני גורי החתולים האחים היפהפיים האלה בצבעי אפור ולבן, גדלו בשכונת נחלאות הירושלמית.

מותק הקטנה היפהפיה מצאה בית !

לפני חודש נמצאה בנחלאות גורת חתולים קטנטנה, שחורה וארוכת פרווה

התחלה חדשה לפסי היפהפיה !!

לקשישה ירושלמית אוהבת חיות, יש כלבה ולא מעט חתולים.

באמת בית מלא אהבה. יש מתנדבות שעוזרות לקשישה.

אך מה לעשות, כוחותיה כבר לא כמו פעם, המתנדבות מוציאות את הכלבה לטיולים,

אבל המצב עם ריבוי החתולים מתחיל להיות קשה פיזית עד כמעט בלתי אפשרי

לאישה שבאמת הצילה את כל החבר'ה, אך הגיל והבריאות עושים את שלהם.

פסי היפהפיה היא חתולה אפורה מנומרת בת עשר, אך עדיין אנרגטית. פסי מטפסת ללא הרף  על הקשישה רק מתוך אהבה כמובן, אך כבר

מכאיבה לה , שלא בכוונה כמובן. היא לא מבינה את הנזק שהיא גורמת.

המתנדבות החליטו שלפחות לכמה חתולים יחפשו בתים חדשים כדי להקל, ושהאישה תוכל להישאר עם חלק קטן יותר של חתולים.

הם פנו אלי, פרסמתי את פסי ואת כל הסיפור. אי אפשר לשפוט אנשים שמגיעים לגיל ומצב כזה, אלה הרי דברים שאינם בשליטתינו.

הסיפור המיוחד ויופיה עוצר הנשימה של פסי עשו את שלהם, וב" ה מצאתי בית ליפיפיה הזו!!

אתמול היא הועבדה מירושלים ל.....בית שאן. היא כבר מתאקלמת בביתה החדש והאוהב.

בימים אלה, ימי הקורונה, זה לא מובן מאליו , סיפור הצלחה כזה, וזה גורם לי נחת מרובה, במיוחד כשמדובר בחתולה ממש לא צעירה.

נאחל לה רק אהבה ושנים טובות ומאושרות !!!!!

 

בלו היפיוף הקטן מצא בית!

פיצקי הקטנטנה מצאה בית

פיצקי גורת חתולים מתוקונת בצבעי שחור ולבן, נולדה בשגר ראשון של חתולה שחורה צעירה וחששנית.

סיפורה של נולי הכנענית החמודה

נולי היא כנענית יפה וחמודה ביותר, ועדינה באופייה. מעט חששנית.

סיפורה הקסום של מגי הקסומה‎

"מבצע פרנדלי" עבר בהצלחה

פרנדלי כפי הנראה היה שייך למישהו, לפי זה שהוא מסורס ולפי זה שהוא חברותי ומאד אוהב ליטופים. הוא לא מאד צעיר ולא מאד זקן, משהו באמצע........חתול בוגר. אפור מפוספס עם בטן ורגליים לבנות. ראש גדול, אופי רגוע וטוב ונוח. אין בו אפילו טיפת תוקפנות .
פרנדלי שוטט כך וכך זמן בנחלאות [ מאז שננטש ] עם בעיית פה חמורה שמנעה ממנו להכניס אוכל לפיו.
כשהיה מגיע לחצרי, יחד עם עוד משופמים מואכלים, הוא לא אכל אלא.....ברח מהאוכל. פחד ממנו. מיד הבנתי שיש כאן בעיית שיניים!
בהמשך הוא היה נכנס אלי הביתה, התמסר לליטופים ונח פה כאילו זהו ביתו. הייתי צריכה להאכיל אותו בביסים קטנטנים, ממש זעירים. הדבר היחיד שהוא יכל לאכול ללא קושי היה..........הג'לי של השימורים. עד כדי כך כאבו לו השיניים!
אתמול הבאתי אותו לוטרינר ירושלמי מס' אחת, אם כבר, אז לטוב ביותר. הוא נשאר שם ללילה כדי שבבוקר יעבור טיפול פה יסודי בהרדמה מלאה.
והבוקר, בוקר סתווי של 2016, תוך כדי הרדמה התגלו בפיו של פרנדלי שיניים טוחנות רקובות ועם מוגלה!
לא פלא שהוא לא הצליח לאכול. השיניים האלה נעקרו, אבל נשארו לו הניבים והוא כעת יכול לאכול בשעה טובה. ביקשתי מהוטרינר גם טיפול נגד קרדיות. אם כבר אז כבר.
היום אחה"צ הבונבון הוחזר אלי אחר כבוד. סמר גם הגיעה לקבל את פניו ומיד התיישבה על המנשא כדי לנכס אותו לעצמה.......
ונחשו מה? נתתי לו אוכל, והוא אכל! :).
תודה לאל שעליתי על הבעייה, וששלחתי אותו לטיפול וכעת חייו ישתפרו והוא יאכל לתיאבון! יש לי הרבה סיפוק ושמחה מההצלה שלו.

חתלתול עיוור שמצא בית

פינצ'ר חמוד מצא בית

אין דבר העומד בפני הרצון

ניקול

ערב אחד בטיילי בי-ם, ראיתי במגרש חניה חשוך כלבה בינונית מסתתרת מאחורי מכונית. ניגשתי - והיא פחדה שאתקרב אליה. ראיתי שהיא מוזנחת, הפרווה החום-לבן שלה כבר התחילה להיות שחורה..בטח מעולם לא רחצו אותה. הזנב שלה היה חתוך. כל הסימנים העידו שהיא עברה התעללות כלשהי. הבאתי לה מים והתקרבתי בזהירות. היא התחילה לבכות ולהשתולל מרוב התרגשות שמישהו בכלל מתייחס אליה ונותן לה לשתות... היא היתה כ"ב חמודה. מעורבת בכנעני עם פרווה קצרה.
ניסיתי לקחת אותה עם רצועה לוטרינר כדי לבדוק שבב. ניקול - כך קראתי לה - לא ידעה מה זה ללכת עם רצועה. היא התחילה להשתולל ולקפוץ כמו סוס פראי. היא גם נשכה אותי חזק בשיניה החדות. מי יודע מה היא עברה שגרם לה להתנהג כך. הגעתי איתה לוטרינר - כולי מלאה נשיכות כואבות עד זוב דם. כצפוי לא היה לה שבב. ביקשתי מבחור שיקח אותה לאומנה. ניקול ברחה מביתו עוד באותו ערב... מתנדבת של צב"ח מצאה אותה משוטטת ולקחה אותה למכלאה. משם הועברה ניקול להסגר של העריה, בגלל הנשיכות. ביקשתי שלא ירדימו אותה והתחלתי לחפש לה בית. האנשים בעריה טענו שחבל לחפש בית לכלבה "כ"כ לא מיוחדת ולא נחמדה" לדבריהם. לא היה פשוט להתווכח איתם. אך עמדתי על שלי. חודשיים שהתה ניקול בעריה. בנתיים נרגעה והפסיקה לנשוך אנשים אך עם כלבים עדיין לא הסתדרה. בתום החודשיים, מצאתי בית לניקול!! משפחה מאד נחמדה מנתניה אימצה אותה, הם לקחו אותה לעיקור והיא הפכה לכלבת בית מאושרת! עדיין היא פוחדת מגברים זרים, שריד מהתקופה שהתאכזרו אליה, אך בכללי לניקול יש בית חם ואוהב!
מה שמראה שלכל כלב אפשר למצוא בית - אם מתעקשים.

קנדי

את קנדי, זאב מעורב חום בן שנתיים, הוצאתי לפני חודשיים ממכלאה. יותר משנה הוא היה במכלאה זו, שבה בקושי ראה אור יום (התנאים שם גרועים). לפי פרטי השבב הוא היה שייך בעבר לאישה בשם ילנה, שכנראה נטשה אותו. הוצאתי אותו משם עצוב, רזה, אפאטי ומפוחד. הוא לא בטח באנשים, ואבדה לו שמחת החיים. שמתי אותו באומנה אצל סטודנטים נחמדים ואוהבי כלבים. לאט לאט חזרה לו שמחת החיים, וגם הפחד מאנשים - חלף עבר. כעת הוא משחק, קופץ וחברותי. מתברר שהוא גם מחונך בבית לגמרי. קנדי מחוסן אך עדיין לא מסורס (מומלץ מאד לסרס). הוא די גדול עם פרווה קצרה חומה ואף שחור. חמוד וחכם מאד.

זוכרים את קנדי, אותו זאב מעורב חמוד שהוצאתי לפני 3 חודשים ממכלאה ושמתי אצל סטודנטית? בזמנו שקלה הסטודנטית הנ"ל לאמץ אותו, אך השותפה שלה לא רצתה בכך מכיוון שהכלבה של אותה שותפה קינאה שנכנס כלב נוסף לבית.
במהלך 3 החודשים האחרונים עשיתי מאמצים אינסופיים למצוא בית לקנדי, וזה כלל מאות מיילים וטלפונים לכל "העולם ואשתו". גם הבאתי כמה אנשים שיראו אותו. אך לא יצא כלום מכל מאמצי.
היום התקשרה אלי נעה (הסטודנטית) ובישרה לי שהחליטה לאמץ אותו!
היא אחראית ושקולה, ועשתה זאת לאחר מחשבה. עכשיו ברור למה המאמצים הקודמים "לא הצליחו" - קנדי פשוט היה מיועד לנעה. הוא כ"כ נקשר אליה. היום היא העבירה לי הכסף על החיסון ואת כל הפרטים שלה - והוא שלה רשמית, לשמחתו ולשמחתי.

לדומינו המתוקה יש סוף סוף בית

בזמן האחרון יש לי הרבה בשורות טובות.נקווה שכך ימשיך תמיד. והפעם-זו דומינו. בחצי שנה האחרונה אני מלווה את הכלבונת החמודה והקופצנית הזו. היא אומצה בהיותה גורה,אך אותם מאמצים זרקו אותה למכלאה כשהבינו במה זה כרוך לגדל גור. היא שהתה במכלאה זמן רב. פרסמתי אותה וניסיתי "לשדך" אותה לכל מיני אנשים. בנתיים היא נכנסה להריון באותה מכלאה. קבעתי לה תור לעיקור, אך היא המליטה ערב העיקור.... היא המליטה 7 גורים.4 לא שרדו. העברתי אותה ואת שלושת גוריה הנותרים למכלאה אחרת [כי במכלאה הראשונה היא היתה בסכנת הרדמה] למשך תקופת ההנקה. לאחר קרוב לחודשיים הגורים נגמלו. מצאתי בתים טובים לכל 3 הגורים. אחד מהם, למרבה הצער, חלה ונפטר. השניים האחרים חיים באושר בבתיהם החדשים. דומינו עצמה עברה לבית אומן בהרצליה, ומיד קבעתי לה תור לעיקור. היא עברה את העיקור בשלום. כשהאומנת נסעה לחו"ל, היא העבירה אותה לבית אומן נוסף-לחברה שלה. דומינו היתה מאושרת להיות סוף סוף בתוך בית לאחר קרוב לשנה[!!] שהיא שהתה בכלובים במכלאות. היא כלבה שמעניקה המון אהבה, קופצת ומלקקת את כולם, ומחונכת לגמרי בבית. כשהאומנת המקורית חזרה מחו"ל, היא סיפרה לי שגיסתה, שהיה לה כלב במשך 17 שנה, מוכנה לקחת את דומינו לניסיון. דומינו עברה אל הגיסה [הבית הרביעי במספר שהיא עוברת אליו-כולל הבית הראשון כשהיתה גורה, חוץ משתי המכלאות]. והיום, דיברתי עם המאמצת החדשה. היא מוכנה לאמץ סופית ורשמית את דומינו, עכשיו בת שנה ורבע. הכלבה המתוקה והאוהבת הזו, שנדדה ממקום למקום, ואת כל הגורות שלה העבירה במכלאות- וממש שיוועה לבית חם-סוף סוף מצאה בית קבוע ורציני. יש לה גם חצר גדולה בה היא יכולה להוציא את המרץ שלה.

גוזי

פרסמתי לאחרונה סיפור קורע-לב על גוזי, כלב בן 3 שהושלך להסגר בי-ם במטרה שיורדם לאחר שבעליו נואשו מהתנהגותו. הם פנו אלי בכלל כי רצו כבר לאמץ כלב אחר... הסברתי להם שזה מעשה שלא ייעשה, וכלב אינו זוג נעליים ישן שזורקים וקונים חדש. הם טוענים שהם אוהבי כלבים ויש להם גם חתולה. לדבריהם הם ניסו לפתור את בעיות ההתנהגות של גוזי עם 2 מאלפים,וזה לא הלך. גוזי לא נותן לרחוץ אותו ולא להלביש לו מעיל, והם מתעקשים שהוא זקוק למעיל... הוא נשך אותם במקרים שניסו לרחצו או להלבישו.
לאחר אינספור שיחות טלפוניות ארוכות ומיילים ארוכים, הצלחתי לשכנעם לבטל את רוע הגזרה - ולבטל את הרדמת הכלב. לאחר עוד כמה תהליכים מייגעים הם אף הסכימו להשיבו הביתה. גוזי מאושר להיות שוב בבית אחרי 3 שבועות בכלוב בעריה ללא טיולים.
הפניתי אליהם בחור שינסה לעזור בבעית הנשיכות, שנובעת או מכאב פיזי שגורם לו להתגונן, או מפחדים. וכעת הוא בתקופת נסיון. אם הבעיות תיפתרנה - הם ישאירו אותו אצלם. ואם לא - אחפש לו בית. לפחות ירדה סכנת ההרדמה - הוא היה אמור להיות מורדם מחר...
כמובן עדיף לו להישאר בבית שהוא רגיל אליו מאז ומתמיד. הם מעדכנים אותי בכל התפתחות. נחזיק אצבעות לגוזי!
עדכון - לאחר תקופת הניסיון הוחלט כי גוזי יישאר בביתו.
סוף טוב הכל טוב :-)

האני

הכלבה החמודה הזו היא הני בת ה 6. לאחר יותר מ 5 שנים, החליטו בעליה להיפטר ממנה-וזרקו אותה למכלאה. הני המתוקה ממש לא מצאה את עצמה במכלאה, שהרי תמיד היתה כלבת בית. לא ברור למה זרקו אותה: הני מחונכת, חברותית, מעוקרת ומחוסנת ולא עושה שום בעיות. ממש כלבה טובה, בינונית ופרוותית וגם יפה. פרסמתי את הני באתרים השונים. לבסוף אישה מבוגרת הביעה נכונות לאמצה, אך ברגע האחרון - התחרטה. שמתי את הני בבית אומנה מסור בי-ם.

לאחר שבוע מצאתי בית להני - איש מקסים שסיפורה נגע  לליבו. הגיע מהצפון במיוחד לי-ם, קרוב לשבע שעות נסיעה הלוך וחזור, ולקח את הני. אני בקשר איתו והוא מאד מרוצה מהכלבה. הני הגיעה סוף כל סוף אל המנוחה והנחלה - בית חם שכ"כ מגיע לה.

שלג

שלג הוא ציוואווה לבן כשלג - מכאן שמו. קטן, יפהפה ואנרגטי. הוא היה שייך למשפחה לא אחראית שנתנה לו להסתובב חופשי ברחובות. משם הוא הגיע למכלאה. במכלאה שהה שבועות לא מעטים. התחלתי בפרסום מאסיבי שלו בכל האתרים האפשריים. התוצאות לא איחרו לבוא - קיבלתי טלפונים רבים. כלב קטן, לבן, צעיר ויפה זה בדיוק מה שרוב האנשים רוצים. ככל שהכלב גדול יותר, כהה יותר ובוגר יותר - כך הביקוש אליו הולך ופוחת... אישה אחת התקשרה ואמרה שהכלבה שלה דומה לשלג, והיא רוצה לקחת אותו על מנת לזווג בינהם כדי שיהיו "עוד כלבים חכמים כמוה". כל הסברי על מצב הילודה והפיצוץ במכלאות - לא עזר. הכלבה הנ"ל כבר המליטה בעבר, אך היא רוצה עוד המלטה. לא הסכימה גם לקבל חומר על עיקור. כמובן ששמתי אותה ב"רשימה השחורה" - ממני היא לא תקבל כלב.

היום הגיע שלג לבית החדש שמצאתי לו באור יהודה. מקווה שיהיו ליפיוף הקטן חיים נעימים בביתו החדש. הדגשתי בפניהם אינספור פעמים שילכו איתו אך ורק עם רצועה.

בינגו

אישה מאחד היישובים הסמוכים לירושלים מצאה כלב כנעני יפה בצבעים חום-לבן.היא אספה אותו אליה לכמה ימים,אך לא יכלה להמשיך להחזיקו כי היא גרה עם אחותה החולה שלא הסכימה לנוכחות כלב בבית. היא פנתה אלי.ארגנתי את העברת הכלב לירושלים לפנסיון ביתי. קראתי לכלב "בינגו". בינגו הוא כלב יפהפה ומקסים, די גדול, כאמור כנעני. הוא הגיע לפנסיון ואני התחלתי לפרסם אותו. תוך 3 ימים בלבד[!!]פנה אלי בחור דתי-אמריקאי שהביע את נכונותו לבוא ולראות את הכלב. האיש הגיע עם אשתו לפנסיון, ונכונה לנו הפתעה: הבחור היה עם חזות חרדית,אם כי באופיו הוא הרבה יותר ליברלי מחרדים רגילים ואוהב כלבים[!],ואשתו-אתיופית....לזוג 3 ילדים קטנים. הבחור נקשר מיד לבינגו.לאשתו,שהגיעה לכאן מאתיופיה,יש טראומה מהילדות- בהיותה בת 4 היא ננשכה ע"י כלב, ומאז יש לה פחד מכלבים.אך למרות זאת היא הסכימה לקחת את בינגו, שאי אפשר לעמוד בפני קסמו. הבאתי להם את בינגו לביתם בירושלים לאחר כמה ימים.בינגו התקשה מאד לעזוב את הפנסיון. שמתי לב שכל מעבר וכל נסיעה עבורו היא טראומטית. המשפחה הלא שגרתית עברו כעבור כמה שבועות ליישוב ולקחו איתם את הכלב, שאת שמו שינו ל"פז". בינגו-פז הצליח לעשות שינוי בגישתה של האישה לכלבים ולחיות בכלל, ועזר לה להתגבר על הפחדים שהיו לה. פז חי עד עכשיו עם המשפחה באותו היישוב.

* בתמונה העליונה מופיעה האישה שעלתה מאתיופיה והיה לה פחד רציני מכלבים לאחר שבגיל 4 ננשכה ע"י כלב. כאן היא מצולמת עם בינגו המדהים,שעזר לשקם אותה מהפחד והחזיר לה האמון והאהבה לחיות

רמבו

במכלאה של צב"ח שהה חודשים ארוכים מאד כלב שחור חמוד, די גדול ועם רגל אחת לבנה עם נקודות שחורות.איש לא אימץ אותו. פנתה אלי מישהי מצב"ח וביקשה את עזרתי במציאת בית עבורו. העברתי אותו דבר ראשון לפנסיון ביתי, על מנת שיתחנך לבית ואז יהיה קל יותר למסור אותו. קראתי לו "רמבו". לא היה קל לחנך את רמבו. לקח לו זמן רב ללמוד לעשות את צרכיו בטיול ולא בבית. הוא היה הולך לטיול ארוך ולא עושה כלום, ואז מגיע לבית-ועושה. מאלף ייעץ לי להיעזר בשיטה שבה קושרים אותו למקום הלינה שלו, עד שילמד לעשות בחוץ. כי כלב אף פעם לא עושה במקום בו הוא ישן. השיטה עבדה. אט-אט למד רמבו כיצד להיות מחונך לבית. במשך כל הזמן הזה כמובן פרסמתי אותו במטרה למצוא לו בית חם. בעלת הפנסיון, שבתחילה התרגזה על כך שלוקח לו זמן ללמוד, בסוף נקשרה מאד לרמבו החמוד. הוא מצידו שמר עליה מכל משמר, ולא נתן לאנשים זרים [בעיקר גברים] להתקרב אליה.... לאחר 3 שבועות, התקשר אלי בחור תל-אביבי.הוא ראה את תמונתו של רמבו באינטרנט,ולטענתו "משהו בעניים של הכלב"גרמו לו לרצות את הכלב הספציפי הזה. הוא סיפר לי ששני כלביו נפטרו לא מזמן, ממחלה ומזקנה,והבית נהיה ריק. קבעתי איתו שיגיע לירושלים כדי לראות את רמבו,ולקחת אותו. הבחור הגיע,ואיך שהוא נכנס לתוך הבית-רמבו הרגיש מאויים. הוא חשב כנראה שהבחור עלול להזיק לבעלת הפנסיון. הוא נהם עליו ולא נתן לו להתקרב אליו. אך הבחור, עקשן לא פחות מרמבו, לא ויתר. החלטנו לרדת איתו לרחוב,אולי שם רמבו ייתן לו לטייל איתו.אך רמבו ממש פחד מהבחור, שניסה בסבלנות רבה להתקרב לכלב וללטף אותו. למרות קבלת-הפנים הלא מלבבת לה הוא זכה מרמבו, אותו בחור היה נחוש בדעתו שזה הכלב שהוא רוצה לאמץ. עזרתי לו להכניס את רמבו לאוטו. זה לא היה קל... בסופו של דבר רמבו הגיע לביתו החדש בתל-אביב, והבין שהבעלים החדש שלו רוצה בטובתו ולא מהווה איום. הוא התחיל להתרגל לבחור ולבית החדש. היום רמבו, ששמו שונה ל"בולי", ובעליו חיים באושר רב.
חג שבועות שמח ובשורות טובות,תרצה.

צ'יקה ולורה - סיפור הצלחה כפול!

שתי הגורות הכנעניות המתוקות והיפות האלה הן אחיות, שנמצאו נטושות ברחוב ליד כביש סואן. שמתי אותן בפנסיון ביתי לא יקר, והתחלתי לחפש להן בתים. האחת - צ'יקה - לבנה עם כתמים חומים - שובבה ואנרגטית. והשניה לורה - חומה עם כתמים לבנים - עדינה ושקטה. ממש "נגטיב" אחת מהשניה. הפוכות גם בצבעים וגם באופי. בעלת הפנסיון אמרה שהן טובות וחברותיות, לא עושות שום בעיות ולא הורסות את הבית.

כעבור שבועיים של פרסומים וחיפושים, מצאתי לצ'יקה בית: זוג צעיר תל-אביבי שיש להם עוד כלב זכר. כעבור עוד 3 שבועות, מצאתי בית גם ללורה - לא להאמין, אך גם זוג צעיר תל-אביבי שיש להם עוד כלב זכר... צ'יקה כבר קיבלה את כל החיסונים ועוקרה. ולורה קיבלה משושה ובעוד כמה ימים תקבל כלבת ותעוקר.

וכך חיות להן צ'יקה ולורה באושר, שתיהן בתל-אביב, אהובות מאד על בעליהן.

סינדי

ערב אחד מצאה בחורה ירושלמית גורה יפהפיה, כנענית בצבע חום-קפה עם חזה לבן, ועם עניים גדולות ירוקות משגעות. אנשים נעצרו ברחוב רק כדי להביט בעניים האלה... היא פנתה אלי, צילמנו אותה והתחלתי בחיפוש אחר בית הולם לסינדי היפה. פנה אלי בחור שעובד בחוות סוסים, הוא התלהב ואמר שהיא מהממת ושהוא מעוניין. מכיוון שסינדי עוד לא עוקרה, החתמתי אותו על התחייבות לעיקור והסברתי לו שזה התנאי - והוא הסכים. הוא דיווח שהכל בסדר ושהוא מרוצה. חלפו הימים, והבחור התעכב עם העיקור. במקביל פורסם עליו באחד הפורומים שהוא מתנגד לעיקורים! פניתי אליו שוב בעניין, והוא לא השיב להודעותי. הבנתי שמשהו לא בסדר. רק כשעירבתי עו"ד הוא הודה שהוא מעדיף להחזיר לי את סינדי - ולא לעקר.
החזרתי אותה ומיד שלחתי אותה לעיקור. שמתי אותה בפנסיון בתשלום, והמשכתי בחיפוש בית. חודש שהתה סינדי בפנסיון. התקשרו כל מיני אנשים לא רציניים [תמיד יש כאלה]. לבסוף - מצאתי את הבית האידיאלי עבורה: זוג צעיר ירושלמי שנישא לא מזמן. הם ראו את תמונתה ומיד התאהבו. סינדי חזרה לירושלים, העיר שבה נמצאה. הפגישה עם הזוג היתה מרגשת - הכלבה החמודה רצה בשמחה היישר לחיקה של ה"אמא"החדשה שלה, כאילו הכירה אותה מאז ומעולם...
פגשתי אותם מטיילים עם הכלבה כמה פעמים. סינדי היתה מאושרת - וגם הם!

וונדי

וונדי היא כנענית חמודה ועדינה בת שנתיים, בצבעים לבן עם חום. כמה חיילים נחמדים שמצאו אותה, התארגנו יחד ומימנו את החיסון והעיקור עבורה. הם שמו אותה בפנסיון יחסית זול, ואחת החיילות פנתה לכמה ארגוני חיות שיעזרו במציאת בית. קיבלתי פניה לעזרה עם וונדי גם מאימה של החיילת וגם מעוד אנשים ששלחו לי מייל. פרסמתי אותה באתר שלי ועשיתי מספר לא מבוטל של טלפונים. אציין לטובה את אורלי החיילת שגם הלכה איתה ליום אימוץ של צב"ח - אך לשווא, וגם ניסתה בעוד כיוונים. היום בשעה טובה נשאו מאמצי פרי, ומצאתי לוונדי בית במודיעין - אישה והילד שלה שרצו כלבה בינונית ומעוקרת, והכלבה מצאה חן בעיניהם. היא כבר אצלם, מתאקלמת בבית החדש... נאחל להם חיים נעימים ביחד.

לוקו

מחסום עטרות מפריד בין הצד הישראלי לצד הפלסטיני. קיבלתי דיווח שמהצד הישראלי של המחסום,  יש גור כלבים יפהפה שפוחד מאנשים. חיילים היו זורקים לו אוכל, אך הוא לא נתן לאיש להתקרב אליו. אמו ואחיו נותרו, למרבה הצער בצד הפלסטיני. בשטחים פלסטינים בע"ח מכל סוג עוברים במקרים רבים התעללויות קשות. שפר גורלו של הגור הנ"ל, שאמנם הופרד ממשפחתו, אך לפחות היה בצד שלנו. מאחר ולא היה אפשרי לגשת אליו, לא נותרה ברירה כי אם להזמין לוכד חיות שדרש 800 ש"ח. גייסתי את הסכום. הגור הורדם בחץ הרדמה, ובעודו ישן - נלקח לבית אומן שמצאתי לו. לוקו היה גור יפהפה, עדין ושקט. צבעו חום- קפה ועיניו ירוקות בהירות. כשהתעורר, מצא עצמו לראשונה בבית עם אנשים. כל פעם כשהתקרב אליו מישהו, היה משתין מפחד...
לאחר שבוע העברתי אותו לפנסיון ביתי בתשלום. שם בויית והתגבר על פחדיו מאנשים. הסתבר שבנוסף ליופיו, לוקו היה מיוחד גם באופי - למרות שהיה גור, היה שקט ועדין, מעולם לא השתולל ולא לעס דברים ולא הזיק לשום דבר בבית, ממש כאילו היה כלב בוגר. לאחר קרוב לחודשיים של חיפושים אחר בית הולם - מצאתי ללוקו בית נהדר:בחור נחמד, מדריך טיולים. הוא שינה את שמו של לוקו ל"נגב", גם כי בתור מדריך טיולים הוא חובב אתרים בארץ, וגם כי ללוקו יש צבע מדברי שמזכיר את הנגב...
כיום הבחור ולוקו- נגב מאושרים יחדיו מאד. ללוקו גם יש חברה - גורה נוספת שמצאתי לה בית, והבעלים של שניהם מיודדים...

דין

הי לכולם! לפני חודש הפצתי מייל ובו בקשת עזרה עם גור בן חודשיים שהיה במכלאה, ולא ידעתי אם הוא ישרוד בכלוב בחום של יולי-אוגוסט. בעקבות המייל אכן מצאתי בית-אמנה מצויין. דין הגיע לשם חלש, רזה ולדברי הוטרינר- מפוצץ מתולעים [במכלאה הזו, וקרוב לוודאי שבעוד מכלאות, לא נותנים תילוע - והכלבים סובלים מבעיה זו]. בבית האומן הוא טופל היטב, אכל טוב, קיבל תילוע וחיסונים והתאושש. הוא הפך לכלבלב יפהפה, ערני וסקרן, וחכם מאד. חודש דין שהה באומנה. היום מצאתי לו בשעה טובה בית חם-זוג צעיר שפנה אלי בעקבות אחת המודעות ששמתי עליו באתרי-האימוץ. הם אהבו אותו מיד, ודין, עכשיו בן 3 חודשים, כבר נמצא בביתו החדש. אני מאחלת לו ולבעליו חיים מאושרים ביחד!

מוץ מוץ

מוץ מוץ הוא פרינאי ענק מעורב עם מרימנו, כלב נדיר ביופיו ובאופיו, בעל מבט מיוחד. אי אפשר להישאר אדישים אליו. במוץ מוץ נתקלתי לראשונה לפני חודשים אחדים, כששמעתי את בעליו רב עם ביתו שתוציא את הכלב לטיול. שבועיים אח"כ, ראיתי את מוץ מוץ זרוק ברחוב, עצוב ואובד - עצות. כשהחזרתי אותו לביתו, הבעלים אמר שהכלב כבר היה כמה פעמים בעריה, כי הוא נוהג לשחררו ללא רצועה[כי כאמור, בני המשפחה לא התלהבו לטייל איתו]. הבטתי בכלב העצוב שמבלה את חייו בחצר פצפונת ללא מלונה, ואמרתי לבעלים שאני מוכנה לחפש לו בית. המייל שפרסמתי עליו והתמונה של הכלב היפהפה עם המבט קורע - הלב, עורר תגובות רבות. מתוך הפניות הרבות יחסית, בחרתי בית במושב, כי בעליו של מוץ מוץ הסכים למסור אותו אך ורק למושב.
מרגע זה העניינים התחילו להסתבך, כי הבעלים הנ"ל היה אמביוולנטי לגבי המסירה, התחמק מהטלפונים ועיכב את המסירה עוד ועוד. שלחתי לו הודעות, שלחתי את המאמצים החדשים שידברו איתו, וביקשתי מידיד נוסף שינסה גם הוא לזרז את העניינים. רק לאחר שהופעל עליו לחץ, והמאמצים החדשים כמעט "הרימו ידיים" - היום הוא לקח את הכלב לביתו החדש. עדיין הוא זרק משהו על כך שהוא רוצה לראות מה קורה אחרי שבועיים, וגם לא הביא את הניירות של הכלב [בטענה ש"אין לו ניירות"], ולפיכך הנחיתי את המאמצים לעשות מיד העברת בעלות.
הילדים שחיכו לכלב בקוצר רוח בשבועיים האחרונים - מאושרים. נאחל ליצור המדהים והמתוק הזה חיים טובים, ופיצוי על החסרים שהיו לו עד כה.


בפעם הראשונה בחרתי, מכל הפניות, את הבית שבמושב, כי זה היה התנאי של בעליו המקוריים. הילדים שם חיכו לו בקוצר רוח, אך כשיום אחד ,אחד הילדים נפל על מוץ מוץ, הכלב נבהל ונשך אותו. מאותו רגע אימם של הילדים החליטה שהיא לא רוצה אותו. מנסיוני, זה הרבה פעמים בעייתי לתת כלב לבית עם ילדים קטנים, כי לילדים יש תנועות ידיים מהירות,הם לא תמיד עדינים והרבה פעמים זה גורם לכלבים לפחד מהם ולהגיב. פרסמתי אותו בשנית, וכאמור שוב היה גל פניות. הפעם בחרתי בקפידה רבה את הבעלים החדשים ולא הייתי תלויה בתנאים של מישהו אחר[כמו בפעם הקודמת].
לאחר ראיונות מדוקדקים ובדיקת כל הפרטים והתנאים, מצאתי למוץ מוץ את הבית האולטימטיבי. הבעלים החדשים יודע את התקרית עם הילד, וכלל לא נרתע מזה, כי הוא מבין שזה נובע מפחד ובהלה.
היום מוץ מוץ הגיע לבית החדש. נתתי לבעלים החדשים את ברכתי שישנה לכלב את השם - משנה שם משנה מזל...כמובן שאני בקשר רציף איתו ובקרוב אסע לבקר את הכלב המדהים הזה.

קובי

בבית שמש שוטט כלב די קטן מעורב, אפור - שחור עם פרווה מתולתלת. משפחה מבית שמש מצאה אותו רזה ומוזנח, רעב ומלא קרציות. היה ברור שהוא נזרק ע"י מישהו. הם לקחו אותו לביתם, ניקו אותו והאכילו אותו. מאחר ויש להם כלב נוסף, הם לא רצו לאמץ אותו. הם קראו לו ג'ק. הם פנו אלי שאעזור למצוא בית לג'ק.
מצאתי לו בית אומן, זוג ירושלמי צעיר , אוהבי כלבים, ששנה קודם כלבם נפטר. הכלב הגיע אליהם ביום ששי. הבטחתי להם שאתחיל לחפש לו בית. אך למזלי, כעבור פחות משבוע הם החליטו שהחמוד נשאר איתם. הם שינו את שמו לקובי ואימצו אותו. קובי חי עם הזוג הנ"ל באושר, מטופל, מטופח ואהוב. מאז אני בקשר איתם ומדי פעם הם עוזרים לי בפעילותי למען כלבים.

מייפל

לפני שנה היתה המלטה במכלאה. כלבה כנענית המליטה בתוך מכלאה כמה גורים. זהו סיפורה של אחת מהגורים. כאמור, היא נולדה במכלאה וגדלה שם עד גיל 7 חודשים. כל מה שהיא הכירה היה לחיות בתוך מכלאה חשוכה כמעט בלי לראות אור יום, בלי לצאת לטיולים, בלי מגע אנושי, בלי שמישהו יחנך אותה, ישחק איתה או יפנק אותה. כשהיתה בת 7 חודשים, אמר לי בעל המכלאה שאם היא לא תצא משם בקרוב, יש חשש שהיא תורדם. מצאתי לה בית אומן, משפחה עם ילדים ועוד 2 כלבים, אוהבי חיות. מכיוון שהיא מעולם לא יצאה מגבולות המכלאה, ובטח שלא נסעה במכונית, היציאה משם למקום לא ידוע והנסיעה היו דבר מפחיד עבורה, והיא הקיאה כל הדרך.
המשפחה הנ"ל קיבלה אותה, וכאמור הסכימו לשמור עליה עד שאמצא לה בית. לאחר זמן לא רב, הם שקלו לאמץ אותה. אך הסתבר שזה לא כ"כ פשוט:
מייפל, כך הם קראו לה, היתה נוהמת עליהם ועל עוד אנשים [דבר שנבע מהפחד שלה מבני - אדם, הרי מעולם לא היתה בבית], וכשהתקרבו אליה על מנת ללטפה - היתה נרתעת מהם [שוב - מהפחד]. זה תיסכל אותם והם אמרו שלא יאמצוה, אך יחזיקו בה עד שאמצא לה בית מתאים - ולא קל למצוא בית לכזו כלבה. הסברתי להם שבגלל ההסטוריה שלה, זה תהליך איטי עד שהיא תתביית ותפסיק לפחד מאנשים. חברים של הילדים וגם קרובי משפחה נוספים פחדו להיכנס אליהם הביתה בשל הנהימות. בנתיים הם חיסנו את מייפל. הפניתי אותם למישהו שמייעץ טלפונית בכל הקשור לבעיות התנהגות של כלבים. האצתי בהם לעקר את מייפל.
לאחר תקופת - מה הם לקחו אותה לעיקור. אט אט הבעיות איתה הלכו ופחתו, והם נקשרו אליה. בסופו של דבר - הם החליטו לאמצה! וכך הפכה מייפל, שהיום היא בת יותר משנה, מכלבה עם בעיות התנהגותיות של כלבת - בר, לכלבה מבוייתת, מחוסנת, מעוקרת ומאושרת.

בוני

בוני הוא גולדן מעורב ברועה - בלגי, כלב בינוני - גדול בעל פרווה ארוכה ומבהיקה, שחור כפחם. כלב נדיר ביופיו, בעל עניים טובות - עצובות וראש יפהפה. הוא היה שייך לאישה שגרה עם בנה ואמה המבוגרת. בוני נהג להסתובב בסמטאות השכונה רעב לאוכל ולאהבה. האישה נתנה לו מעט אוכל עד כדי כך שהעצמות שלו ממש בלטו. גם חום ואהבה הוא לא קיבל, אלא יחס מזלזל שכלל לעיתים אף בעיטות קלות. יום אחד החליטה האישה להיפטר מבוני, שהיה אצלה מאז היותו גור. היא איימה להשליכו להסגר העירוני תוך ימים ספורים. נכנסתי מיד ל"הילוך גבוה" ומצאתי אישה מת"א שניאותה לאמצו.
ביקשתי ממתנדבת להעבירו לת"א. בתחילה הכל היה בסדר. הייהתי בקשר עם התל - אביבית והיא אמרה שהוא מקסים ומאד נאמן לילדה שלה - שומר עליה מכל משמר. יום אחד, לאחר חודשים מספר, קיבלתי טלפון שבוני נמצא במכלאה באיזור חולון, לאחר שנמצא זרוק ברחוב. האישה פשוט זרקה אותו מבלי ליידע אותי. הבעלים המקורית שינתה גישה, ואמרה שהבן שלה מתגעגע לבוני, ובדברי - חלקות ביקשה שוב ושוב לקבלו בחזרה. בוני הוחזר לביתו המקורי. יום אחד שוב טלפון - בוני נמצא בכלוב בעריה,  מועמד להרדמה!מסתבר שהגברת שוב מאסה בו. הוצאתי אותו משם.  הוא היה במצב נוראי - פרוותו היפהפיה הפכה מדובללת, היו עליו קרציות והוא הלך בזיג - זג, התנדנד מרוב חולשה. הוא היה בדיכאון קשה ויצא לו החשק לחיות. בגלל הפרשות בעניים, חשבו בעריה שהוא נדבק בכלבלבת ואיש לא התקרב אליו. לקחתי אותו למישהי שהסכימה זמנית לשמור עליו. אך תוך זמן קצר היא התחרטה, והאיצה בי לקחת אותו, בטענה שהוא חולה והיה צריך להרדים אותו.
מצאתי בחור שניאות לקבלו תמורת סכום נמוך יחסית. הבחור הבחין שהאף של בוני ממש יבש ואפילו מתקלף. הוא לקח אותו לווטרינר, והתחיל לתת לו טיפות עניים להפרשות ואנטיביוטיקה כדי לרפא אותו. אט - אט בוני התחיל לחזור לעצמו, ומאחר שסוף סוף גם אכל כמו שצריך - גם החל להעלות במשקל. כשהבחור היה צריך לפנות את הבית שלחתי את בוני לסירוס, ומצאתי עוד בחור שהסכים לקחת אותו זמנית. כעבור כמה שבועות אותו בחור ביקש שאקח את בוני בשל טענות שונות. סוף סוף מצאתי לבוני בית חדש - משפחה מיישוב סמוך לי - ם. הם אהבו אותו, רק האישה היתה סקפטית וביקשה תקופת נסיון. בסוף הם נקשרו אליו והחליטו להשאירו. נסעתי לאותו יישוב לבקר את בוני.
אכלתי איתם ארוחת ערב ואב המשפחה הראה לי את פינת החי היפהפהיה שלו. כעבור כמה חודשים התקשרה האישה שיש לבוני "בעיות התנהגות" והיא רוצה להיפטר ממנו. ניסיתי לשכנעה לפתור הבעיות עם מאלף, ואף המלצתי לה על מאלף. לאחר שכנועים רבים והתייעצות עם משפחתה - שרצו כנראה שבוני ישאר אצלם - היא הסכימה לנסות את המאלף. הם שמו אותו באילוף אינטנסיבי לשבועיים. היא דיווחה לי שהמאלף נהדר, ושזה עזר ובוני נשאר איתם. עד היום בוני שם. אני מדי פעם מתקשרת לשאול אם הכל בסדר, והם עונים שמאז האילוף הבעיות נפתרו. היום בוני בן כמעט 7. 

* בתמונה התחתונה: כך היה נראה בוני בתקופה שהיה רזה, מורעב ועצוב.

* בתמונה העליונה: וכך נראה בוני היום-שבע, מטופח ומטופל בבית שמצאתי לו.

דמקה

קיבלתי טלפון נוגע ללב מאדם חולה ריאות שרופאיו אסרו עליו להמשיך להחזיק בכלבו בשל מצבו הבריאותי [של האיש]. שמעתי בקולו ובשיעוליו שזה לא אחד התירוצים שכ"כ נפוצים בארצינו להיתפטר מכלב. הבטחתי לו שאעזור. שלחתי את הכלב לפנסיון ביתי. הפרידה מבעליו לא היתה קלה. ניכר היה שהם באמת אהבו אותו. הם קראו לכלבם"צונאמי". כמובן שמיד שיניתי את שמו - למה לקרוא לכלב טהור וחמוד על שם אסון טבע שגורם להרס ולקטל של אנשים רבים?
זה היה כלב בינוני בצבעים שחור - לבן. לכן נתתי לו את השם "דמקה". דמקה התגלה ככלב ממש טוב וחמוד. פרסמתי אותו וחיפשתי בית חדש עבורו. לאחר זמן לא רב, מצאתי לדמקה בית חם: בחור מת"א שראה את תמונתו וקרא את סיפורו החליט לאמץ את דמקה, שהתגעגע לבעליו הקודמים ולא ממש הבין מדוע היה עליו להיפרד מהם. הבחור לקח אותו ודאג לו לסירוס. ודמקה החמוד חי באושר בביתו החדש.

snow

לפני חודשים רבים החליטה משפחה שלה היו 2 כלבי זאב לבנים, יפים וגזעיים להיפטר מהכלבה הנקבה ולהשאיר את הזכר. הנימוק שלהם היה שכששני הכלבים ביחד בחצר, הם נובחים יותר מדי, ואם ייפטרו מאחד מהם הנביחות יפחתו. הם לא חיפשו בית לכלבה ולא פרסמו אותה. פשוט זרקו אותה במכלאה והלכו. קראתי לה snow בשל צבעה הלבן. snow נתגלתה ככלבה חמודה אך פחדנית וחסרת ביטחון. היא זאבה גדולה מאד, כאמור גזעית ויפה, מעוקרת בת 4. snow היתה  אומללה במכלאה. שוב ושוב אני נתקלת בתופעה שאנשים שלוקחים כלבים גזעיים, הם במקרים רבים בתים לא טובים. התחלתי לפרסם את snow במקומות שונים. בתחילה לא היתה היענות, אך לאחר זמן מה ההיענות היתה רבה, בשל היותה גם גזעית וגם לבנה [יש תמיד ביקוש רב יותר לכלבים לבנים ולכלבים גזעיים].
מתוך כל הפניות, בחרתי במשפחה שכלבם נפטר, והתרשמתי שהם אנשים איכותיים. הם באו ולקחו את snow. לדבריהם יש אצלה סימפטומים של כלבה שקבלה בעבר יחס לא טוב, וזה גורם לה להיות פחדנית. אך הם אוהבים אותה ומטפלים בה, הם שינו את שמה לג'ינג'ר. ג'ינג'ר - סנו הגיעה לבית חם!

טנגו

במכלאה של צב"ח היה זמן רב בוקסר מעורב שהגיע לשם במצב קשה. את אזניו חתכו לגמרי, וגם את זנבו. הוא היה שם כ"כ הרבה זמן ואף אחד לא רצה אותו. פנתה אלי מתנדבת וביקשה את עזרתי. דבר ראשון, הוצאתי אותו מהמכלאה לפנסיון ביתי. נתתי לו את השם "טנגו". ואז התחלתי לפרסם אותו ולחפש לו בית חם. טנגו הוא בוקסר מעורב מנומר, חכם ואינטיליגנטי, עם מבט נבון. ממש "אישיות". בפנסיון הוא התחנך לבית ולמד גם לתת יד. אי אפשר היה שלא להישבות בקסמיו של הכלב הזה. היו כמה אנשים שלא רצו אותו או שלא היו ראויים לו. אך בסופו של דבר, מצאתי לטנגו בית חם. משפחה ירושלמית נחמדה מאד ראתה אותו. בתחילה באו הילדים [כבר בוגרים]. היתה מיד כימיה. בשלב השני הגיעה האם, וגם היא אהבה אותו. הם לקחו את טנגו. הלכתי לבקר את טנגו בביתו החדש. הם מאד מאד אוהבים אותו. וזו ההוכחה, שגם לכלבים חתוכי אזניים וזנב אפשר למצוא בית!
עדכון - בראוני וג'קסון הגורים הכנענים בצבע חום שחיפשתי להם בית מצאו בית חם ואוהב והם עברו למדור סיפורי ההצלחה

צ'ומפי

יום אחד , כשהלכתי ברחוב ראשי בירושלים, ראיתי גורה קטנה משוטטת בסמוך לבית הכנסת הגדול. לא היה לי ספק שהיא ננטשה. זה היה ליד כביש סואן, ואי אפשר היה להשאירה שם. לקחתי אותה על הידיים והבאתי אותה אל ביתי. 2 הכלבים שלי קינאו באורחת החדשה, שהספיקה לעשות לי בלגן לא קטן בבית, כדרכם של גורים. התחלתי לעשות טלפונים כדי למצוא בית לקטנה. כשיצאתי מהבית, הצטרכתי לסגור אותה במרפסת.
היא היתה כבת חודשיים - שלושה, בצבע בלונד בהיר. שובבה וחמודה. מרתון הטלפונים כלל גם טלפון לידיד שידעתי שהוא אוהב חיות. הוצאתי אותו מהעבודה והסברתי לו באריכות כמה היא חמודה, כמה חשוב למצוא לה בית, וכמה אשמח אם הוא יוכל לעזור... בסופו של דבר הוא הסכים לקחת אותה. הבאתי לו אותה, ומאחר והיה קר - הוא הכניסה לתוך מעילו, ורק הראש שלה בצבץ... היא היתה אצלו ימים ספורים. אך מאחר והוא עובד שעות רבות מחוץ לבית, לא היה לו זמן לחנך אותה או להתמודד עם ה"הפתעות" שהיא השאירה לו בכל מיני מקומות בבית. אך הוריו של הבחור הסכימו לקחת את השובבה, שקיבלה את השם "צ'ומפי". יש להם חצר ועוד כלב. צ'ומפי הגיעה אל ביתה החדש, והיא נמצאת בו עד עצם הרגע הזה.

איזה אושר!

שבוע טוב. אושר היא כנענית יפה בת שנה וחצי. היא נולדה במכלאה. לאחותה, מייפל, מצאתי בית נהדר לפני קרוב לשנה [ניתן לראות את סיפורה המיוחד של מייפל באתר שלי בסיפורי ההצלחה]. לאושר היה פחות מזל. אמנם היא אומצה ע"י אישה לפני שנה, אך האישה הזו גם לא דאגה לה לעיקור, וגם בסופו של דבר זרקה את אושר ברחוב[!]. אושר חזרה למכלאה המקורית, ושהתה בה חודשים לא מעטים. לפני כמה ימים, כשמצאתי בית אומן בת"א-מיד ארגנתי את העברתה של אושר לבית האומן, במטרה לדאוג לה לעיקור ולמצוא לה בית קבוע ורציני. אושר הועברה לת"א לפני ימים ספורים בלבד. הבחור שטף אותה ושם לה תכשירים נגד קרציות ופרעושים. למרבה המזל, אחותו של הבחור הנ"ל התאהבה באושר, והביעה נכונות לאמץ אותה! היום היא לקחה את אושר איתה. בקרוב היא גם תדאג לה לעיקור. אושר היפה מצאה סוף סוף את האושר. איזה אושר!

ראלף

את ראלף מצאתי יום אחד לא רחוק מביתי. הוא רבץ באיזו חצר נטושה, ונראה אבוד. ניגשתי אליו וליטפתי אותו, והוא שם את ראשו על הרגל שלי, נהנה מהליטופים. הוא רועה בלגי מעורב בהאסקי. את השם "ראלף" נתתי לו בו במקום, זה פשוט התאים לו. כלב גדול ויפה. בדקתי לו שבב, ואכן היה לו שבב. ניסיתי להשיג את הבעלים לפי הטלפון שבשבב, אך לא היה כל מענה. שמתי אותו בנתיים בבית אומן, עד שאצליח להשיג את הבעלים. אך הזמן חלף, והאיש לא ענה. לאחר צלצול אחד כבר השיחה הועברה למענה קולי. ככל שנקף הזמן, התחלתי להבין שאולי לא אשיג אותו. אולי הוא לא בארץ, או החליף מספר. אולי הוא לא רוצה יותר בכלב...
התחלתי בחיפושים אחר בית הולם לכלב המקסים הזה, חברותי וטוב לב. ידידים נתנו לי מספר של בחור ששקל לאמץ כלב. הוא לקח את ראלף.
בתחילה הכל היה טוב והוא הודה לי על הכלב. לאחר זמן הוא התלונן שכשהוא לא בבית הכלב קורע את הוילונות. יום אחד ראלף ברח ממנו. זה נודע לי רק אחרי שהתקשרתי לשאול מה קורה. הוא לא טרח אפילו להודיע לי שהכלב ברח. לאחר זמן קצר, התברר שראלף הגיע ל... כלבית רעננה!! איך הוא הגיע ירושלים עד רעננה - זו תעלומה. הבחור לא רצה את ראלף בחזרה [הוא אמר לי: "מצידי שיעשו מהכלב הזה פסטרמה!" אנשים כאלה לא ראויים לגדל כלב]. החזרנו את ראלף לבית האומן בירושלים.
המשכתי בחיפושים אחר בית חם. לאחר כמה שבועות - מצאתי את הבית האידיאלי לראלף. אישה שהיא מדריכת רכיבה בחוות - סוסים באה לראות אותו, והוא מצא חן בעיניה. היא לקחה אותו אליה, ועד היום הוא אצלה. כשהיא נוסעת לחווה, היא לוקחת את ראלף איתה והוא רץ ומשחק בחווה, וכמובן חוזר איתה הביתה.
ראלף הגיע לבית חם!

פופי

זעקות מצוקה אינטנסיביות וקורעות - לב של כלב הפרו את השלווה בשכונת מגוריי. הזעקות נמשכו דקות ארוכות מאד, וניתן היה לשמוע בוודאות
שהכלב נמצא במצוקה רצינית. הלכתי לכיוון הזעקות והיללות שלא פסקו. ואז ראיתי כלב לכוד בתוך מחסן סגור בלבנים, ורק ראשו מציץ החוצה, והוא אינו יכול לצאת משם. כל שאר הגוף היה תקוע בתוך המחסן. זה היה פינצ'ר מעורב חמוד ויפה בצבע חום. ליטפתי אותו, והוא הפסיק לבכות. ברגע שהפסקתי ללטף - מיד המשיך בזעקותיו, קורא לעזרה שיחלצו אותו. הזעקתי עוד ידיד למקום. בכוחות משותפים הצלחנו להזיז את הלבנים הגדולות שלכדו את הכלב, שכנראה נלכד שם בטעות - או שמישהו ממש רע לב סגר אותו שם.
ברגע שעשינו פתח גדול מספיק, הכלב יצא החוצה בריצה, והתחיל לקפץ מרוב אושר ולרוץ הלוך ושוב בחדווה. לא היה מאושר ממנו. דאגנו לו לפנסיון זמני, והתחלתי לחפש לו בית. כעבור ימים ספורים בלבד - מצאתי לכלבלב החמוד בית, משפחה ירושלמית שבאה לראות אותו. הוא מצא חן בעיניהם והם לקחו אותו. הייתי איתם בקשר טלפוני, ואף הלכתי לבקר את הכלבלב בביתו החדש. הם קראו לו "פופי" [הילדה בחרה את השם]. הוא נראה מאושר.

נדי

התקשרה אלי מישהי ואמרה שיש גור כלבים אצל ילד מאד לא אחראי שלא מבין מה המשמעות של להחזיק ולטפל בגור. היא ביקשה שאחלץ ממנו את הגור. התקשרתי לאותו ילד, והוא ענה לי שהוא לא ייתן לי את הגור - אלא ימכור אותו בכסף למי שהוא יחליט. ניסיתי לשכנעו לתת לי אותו, אך לא היה עם מי לדבר. למרבה המזל, הילד הגיע בעצמו למסקנה שזה לא דבר פשוט להחזיק גור, וכעבור כשעה הוא התקשר אלי ואמר שאני יכולה לקחת אותו. כמובן שלקחתי את הגור- גור יפהפה ומתוק במיוחד בן 3 חודשים, כנעני מעורב בקולי כפי הנראה. חיפשתי מקום זמני עבורו עד שאמצא לו בית חם.הצלחתי לשכנע את השכנים לשכן אותו אצלם.הם הסכימו לקחת אותו לתקופה של שבועיים. בנתיים לקחתי אותו לוטרינר והחמוד קיבל חיסון ראשון. קניתי לו עצמות למשחק וביקרתי אותו. לאחר כמה אנשים שהיו מועמדים לאמץ אותו ומסיבות שונות לא לקחו אותו - מצאתי זוג צעיר, אוהבי כלבים, שבאו לראות אותו. הבחורה התאהבה בו מיד. הבחור בתחילה קצת התלבט, אך תוך רבע שעה התרצה [לשמחת זוגתו ולשמחתי] והם לקחו את הגור המקסים הזה אליהם. הייתי איתם בקשר טלפוני,והם דיווחו לי שהכל בסדר והם אוהבים אותו. הם קראו לו נדי. לאחר כמה חודשים טובים, נסעתי במיוחד לבית זית, מושב יפהפה ליד ירושלים לביתם של בני הזוג,כדי לבקר את נדי. הוא כבר גדל והפך כלב בינוני-גדול . ראיתי שהוא מאד מאושר וכך גם בעליו. יש לו בית אוהב וחצר גדולה לשחק בה.

מבצע אתון 2 עבר בהצלחה

שנה טובה לפני כחצי שנה ארגנתי מבצע העברת אתון שנמצאה משוטטת, לפינת-חי נחמדה. האתון ההיא מאושרת ובעליה מאד מרוצים ממנה [קוראים לה אדווינה]. הם אף הזמינו אותי לבקר שם כמה פעמים. המבצע היה כרוך במציאת מוביל שיש לו רשיון להעברת בהמות, שיש לו קרון המיועד לכך וכן שיש לו את הנסיון הדרוש. המבצע ההוא הוכתר בהצלחה. ההעברה כרוכה בתשלום לא קטן - 800 ש"ח [מובילים אחרים ביקשו אף יותר!]. סיפור ההצלחה של האתון ההיא נמצא באתר שלי בסיפורי ההצלחה. לפני זמן מה שוב קיבלתי פניה למצוא מקום הולם לאתון נוספת. יש לציין שאם לא הייתי דואגת לאתונות הללו למקומות טובים, הן היו עוברות לידי ערבים, ואלה לרוב מכים את חמוריהם נמרצות, מעבידים אותם בפרך ואף מרעיבים אותם [תוכלו לקרוא באתר שלי מאמר שכתבתי על נושא כאוב זה, בקטגוריית "מאמרים"]. אלה עובדות מוכחות שראיתי בעיני ואף קיבלתי פניות מאנשים רבים שראו אותו דבר. מצאתי לאתון הנוכחית מקום נהדר-פינת חי שהיא ממש גן עדן[הייתי בעצמי במקום הזה והתרשמתי עמוקות]. פניתי לאותו מוביל שהוביל את האתון הקודמת.הפעם הוא דרש שאמצא לו מישהו שילווה אותו, היות ואינו מכיר את האיזור אליו האתון צריכה לעבור. לאחר מאמצים לא מעטים מצאתי לו מלווה. והיום, בשעה טובה, ערב רה"ש-האתון הועברה אל מקומה החדש. מיד עם הגיעה היא קיבלה פינוקים וגזרים לנשנש...האתון הזו היתה סגורה תקופה ארוכה בחדר צר בלי לראות אור יום. והיום היא ממש יצאה מהחושך אל האור. ג

מאקס

במרכז העיר בי-ם ראיתי במגרש חניה בשעות הערב כלב חמוד צעיר רובץ. הוא היה מתוק וחברותי ויפה-גודלו בינוני וצבעו לבן, ורק הראש בצבע חום עם פס לבן באמצע. ניכר היה שהוא משוטט ללא מטרה מסויימת. ביקשתי מידיד שיקח אותו באופן זמני עד שאמצא לו בית קבוע. לקחתי אותו לחיסון ובדיקת שבב-לא היה לו שבב. הוא שהה אצל הידיד ואני פרסמתי אותו. אמרתי לידיד שלי שהכלב מקסים, והוא הציע לקרוא לו "מאקס"-שזה קיצור של מקסים.... פנו אלי כמה אנשים בעקבות המודעה עליו. בתחילה באו כמה צעירים לראותו, אך מאקס כנראה פחד מהם כי הזנב שלו היה בין הרגליים. אחר כך בא אדם מבוגר יותר שהחליט שמאקס הוא הכלב המתאים בשביל הבן שלו. הוא לקח את מאקס. כעבור שבוע הוא התקשר שמאקס "מושך את הילד בטיולים" והם לא רוצים אותו. לא עזרו הסברי שלא הילד אמור לטייל עם הכלב.ביקשתי שיחזיק בכלב עד שאמצא לו בית אחר. ואכן מצאתי בחור צעיר שאהב את הכלב ולקח אותו. הייתי איתו בקשר ואף הלכתי לבקר, וראיתי שמאקס מבסוט. לבחור היתה דירה עם גג גדול מעל השוק בי-ם, שם הכלב יכל לשחק. אך למרבה הצער גם האידיליה הזו לא החזיקה מעמד הרבה זמן. התברר לי שמאקס ברח, והבחור לא ממש עשה מאמצים למצוא אותו. אחרי כל המאמצים שלי, הכלב אבד ויצא משליטתי ולא ידעתי איפה הוא. לאחר בירורים, נודע לי שהוא הגיע למכלאת צב"ח. הכלב, שהגיע למקום המדכא הזה לאחר שסוף סוף היה בבית שם היה לו טוב, הפך מכלב שמח לכלב מדוכא. אני המשכתי לפרסם אותו ותליתי ברחובות פליירים עם התמונה שלו. ויום אחד, נתקלה במודעה שלי בחורה ירושלמית אוהבת חיות שיש לה בבית חתול.היא התקשרה אלי, וכשסיפרתי לה את כל סיפורו של מאקס, היא הביעה נכונות לחלץ אותו מהמכלאה ולאמצו. ואכן היא הלכה למכלאה וביקשה את מאקס. כשהביאו לה אותו, היא אמרה שהוא היה נראה ממש כמו "זומבי"-מדוכא וחסר חיים. היא הוציאה אותו ולקחה אותו לביתה. מאקס עבר סירוס ושוב היה בתוך בית אוהב. ביקרתי אותו אצל המאמצת החדשה כמה פעמים. היא התייחסה אליו מצויין והיה לו טוב אצלה. רק לחתול שלה היה קשה להתרגל לנוכחות של האורח החדש. בסופו של דבר הבחורה העבירה את מאקס לאמא שלה בפתח תקווה כי החתול שלה לא הצליח להתרגל ופחד ממנו. מאקס חי אצל האם, ושמח מאד בכל פעם שהבחורה מגיעה לשם לבקר.

טאקו

שלום לכולם!
בשבועות האחרונים פרסמתי באינטנסיביות את סיפורו המאד נוגע ללב של טאקו, כלב מתוק ומדהים שהמזל ממש לא האיר לו פנים. הוא עבר מבית לבית,היה חודשים בכלביה העירונית, ובכל מקום בסופו של דבר לא היה רצוי. טאקו עבר במהלך חייו 4 בתים[!!!]. חוסר המזל הזה הוא ביחס הפוך לתכונות של הכלב המקסים הזה-מסתדר עם כולם, אוהב אנשים, ילדים וכלבים.טוב לב ומתוק במיוחד. מחונך, מסורס ומחוסן ויפה מאד.
הוא עבר 2 ניתוחים - פעם אחת תקפה אותו כלבה הצורה רצינית, ופעם אחת נקרע לו גיד ברגל. בקיצור - הוא עבר הרבה תלאות וסבל. אני מלווה את טאקו תקופה ארוכה מאד ומכירה אותו אישית. זה אחד הכלבים שנכנסים ישר ללב. היום, בשעה טובה ומוצלחת, מצאתי לכלב המדהים הזה את הבית המתאים והראוי לו.
מאחר וטאקו היה בבית של זוג מבוגר שבו היתה צפיפות רבה [בית קטנטן] ובילה למרבה הצער חודשים בכלוב בעריה, הוא פיתח פחד ממקומות קטנים וסגורים. הוא אוהב מרחבים וחופש, ותמיד מעדיף להיות בחוץ. מצאתי לו בית אצל בחור מקסים, אוהב חיות. שגר בסמוך לחווה חקלאית. היום טאקו הגיע למקום החדש, והוא כבר משחק בשמחה עם הכלב של השכן ונובח. תהיה לו גם חברה-לבחור יש פקינזית.
אני מאחלת לו חיים טובים ומאושרים בביתו החדש. כמובן שאני בקשר רציף עם המאמץ ואף אסע לבקרו. שבת שלום והמשך בשורות טובות!

ג'קסון

לפני יותר מחצי שנה הגיע מבדואים ג'קסון, כנעני-זאב יפה, כשאזניו חתוכות. הוא פחד מאנשים ולא נתן להתקרב אליו, תוצאה של היחס הברוטאלי לו "זכה"עד כה. הוא הגיע למכלאה, ולאט לאט חזר לו האמון באנשים, הוא עלה במשקל והחל להתאושש. ג'קסון היה זמן רב באותה מכלאה, עד שבסופו של דבר הוטרינר רצה להרדים אותו. העברתי אותו למקום אחר-כלביה שבה דאגתי למתנדבת שתוציא אותו לטיולים מדי פעם. ועוד מתנדבת שתיקח אותו לימי אימוץ. שלחנו לו אוכל טוב ומזרון כדי לשפר את איכות החיים שלו כל עוד הוא ממתין לבית.
ג'קסון היפהפה והחברותי כבש את לב כולם.הוא היה ב 3 ימי אימוץ ולא אומץ, והיום-הוא מצא בית! בחורה צעירה ראתה אותו והיתה בינהם כימיה-הוא מיד קפץ עליה בשמחה. היא לקחה אותו איתה, ועכשיו ג'קסון, לראשונה בחייו, נמצא בבית. אם הכל ילך כשורה היא תאמץ אותו רשמית. הפניתי אותה למישהו שמייעץ בכל בעיה הקשורה לכלבים. אני מאחלת לשניהם חיים מלאי אושר ביחד! וזו, שוב, ההוכחה-שכל כלב יכול למצוא בית, גם כלב חתוך אזניים.

ג'וני

באיזור מרכז העיר בירושלים, רבץ לו לברדור שחור, ענק, יפהפה ומרשים. אי אפשר היה להתעלם ממנו, ובכל זאת כולם התעלמו והמשיכו הלאה. אני הייתי אמורה להגיע לאיזור אחר בעיר לאחת מתלמידי. אך היה ניתן לראות שהלברדור הזה די אבוד, ואין לו יעד לחזור אליו. ניגשתי אליו ונתתי לו מים. לא יכולתי להשאיר אותו כך ברחוב וללכת. אלתרתי רצועה והזמנתי מונית - לא ליעד המקורי אליו הייתי צריכה להגיע, אלא למרפאה וטרינרית על מנת לבדוק לו שבב. הגענו למרפאה. הכלב בלט שם מאד- גדול יותר משאר הכלבים, בעל חזות מפוארת ממש. לא היה לו שבב. ישבתי במרפאה אובדת עצות וחשבתי מה לעשות. הודעתי לתלמידה שעקב מקרה חירום נבצר ממני להגיע לשיעור. פתחתי את מחברת האימוץ שמיועדת לכלבים [היום היא כבר ספר עב-כרס שמורכב מ 13 מחברות...] והתחלתי לעשות טלפונים, כדי למצוא מקום, לפחות זמני, ללברדור המדהים הזה. אך לשווא. אף אחד לא יכל לקחת אותו, אפילו לא ללילה אחד. התחיל להחשיך [המרפאה היתה פתוחה עד 22.00], ואני יושבת עם הכלב ועושה טלפונים נואשים אחד אחרי השני. באיזשהו שלב כבר הגעתי לדמעות ייאוש [רצו לסגור את המרפאה והפעילו עלי לחץ]. את השיעור פספסתי, לפחות שיצא בית לכלב מהערב המייגע הזה. ואז, לקראת 22.00 בלילה, בטלפון המי-יודע-כמה, הפנה אותי מכר לבחור נוסף, שאולי יאות לקחת את הכלב. הבחור הסכים לבוא ולקחת אותו באופן זמני. הייתי איתו בקשר, ולאחר כמה ימים הוא אמר לי שהכלב מקסים - ושהוא נשאר איתו! הוא קרא לכלב ג'וני. אמנם קיבלתי נזיפה מאמה של התלמידה, שכעסה שלא הגעתי [שום הסבר לא הניח את דעתה] ואף הורידה לי מהתשלום בשל כך. אך בכל זאת היה שווה - ג'וני מצא בית!

מוקי

מוקי, גור פודל-טרייר מתוק וחמוד, נראה ממש כמו צעצוע-מתולתל וקטן, היה שייך למשפחה שהאבא כפי הנראה היה מתעלל בו. השכנה של אותה משפחה שמכירה אותי, דיווחה לי שהוא היה מכה אותו והילדים היו צועקים "אבא,תפסיק"! לאחר כמה פעמים שהיא חשדה בהתעללות, היא לקחה מהם את הכלב. היא לא התכוונה להשאירו אצלה, ולכן מוקי הגיע למכלאה. כשהוא הגיע, הוא היה מפוחד ולא נתן להתקרב אליו. אך כשנוכח שיש גם אנשים טובים-הוא התגלה כגור מתוק, שמח וחברותי. פרסמתי את מוקי במטרה למצוא לו בית ראוי שיפצה אותו על העבר. יום אחד,כשטיילתי ברחוב עם הכלב שלי, פנה אלי בחור צעיר ואמר שדוד שלו מחפש כלב. שוחחתי עם האיש [הדוד של הבחור] שנשמע אדם טוב. הפניתי אותו לאותה מכלאה שבה היה מוקי. מכיוון שאין לו רכב, ארגנתי לו מישהי שתסיע אותו עד המכלאה. האיש סקר את הכלבים, וברגע שהוא ראה את מוקי-הוא מיד ידע שזה הכלב שהוא רוצה. האיש חזר לביתו-ואיתו מוקי, שהיה מאד מבסוט לצאת מהמכלאה עם בעליו החדש. מאחר והאיש הנ"ל גר קרוב אלי, לא הסתפקתי בקשר טלפוני, אלא הלכתי לבקר את מוקי [ששמו שונה למוקה]. הכלב היה מאושר. קופצני, חברותי ושמח. גם בעליו נראה מרוצה. מאז פגשתי אותם שוב פעם-פעמיים מטיילים. וכך יצא מוקי מהחושך אל האור.

לונה

ביישוב הדתי בי"תר, יש כמה נערים משועממים שמשיגים גורי כלבים בדרכים שונות [לפעמים דרכים מפוקפקות], ואחר כך זורקים אותם. הוטרינר של בי"תר מדווח לי במקרים כאלה. הוא לוקח אל המכלאה את אותו גור נטוש, ואז פונה אלי שאמצא לו בית. אחד המקרים האלה היה עם גורה שחורה, תערובת של לברדור ורועה בלגי. קראתי לה לונה [ירח בספרדית]. העברתי את לונה לפנסיון ביתי. לונה היתה גורה מאד אנרגטית - לא נחה לרגע. פרסמתי אותה והתחלתי בחיפושי בית חם עבורה. לאחר זמן מה בו שהתה לונה בפנסיון, פנה אלי ידיד אוהב כלבים ואמר שחבר שלו מעוניין לאמץ גור או גורה. הבחור הגיע עם חברתו לפנסיון לראות את לונה, שהיתה אז בת 3 חודשים. הם מיד אהבו אותה. הוא סיפר לי שהיה כלבן בצבא. התרשמתי מהם מאד לטובה. הם לקחו את הגורה השובבה איתם. המשכתי להיות איתם בקשר והם סיפרו לי איך לונה גדלה, שלחו תמונות ואף עדכנו כשעברה עיקור. הם שינו את שמה לג'ולי.  ג'ולי עד היום חיה באושר עם הזוג הנחמד. היא מחונכת, מחוסנת ומעוקרת.ויש לה חבר טוב-כלב בשם נגב,שנמצא אף הוא בסיפורי ההצלחה של "כולו-לב" [תחת השם לוקו-שמו הקודם]. הבעלים של לונה-ג'ולי ושל נגב הם חברים, וכך גם כלביהם. אני עד היום בקשר עם בעליה של לונה.

דינקו

דינקו הוא כלב חמוד, תערובת של כלב רועים וקולי. הוא היה שייך לזוג שהתגרש.לאחר הגירושים הם החליטו להיפטר מדינקו [תופעה ישראלית נפוצה ועצובה-כל שינוי במשפחה: מעבר דירה, גירושים, לידת תינוק-הכלב הוא הראשון "לעוף" מהבית]. האישה שהתגרשה מסרה את דינקו לאמה, וזו קשרה את המסכן בחצר. לא זו בלבד שבעליו ויתרו עליו, עכשיו היה קשור בלי טיולים. האישה [האמא של הבעלים המקוריים ] פנתה אלי שאמצא סידור לדינקו. מצאתי לו בית אומן טוב באיזור ירושלים אצל בחור נחמד.צילמנו אותו ופרסמתי אותו. כעבור שבועות אחדים, פנתה אלי אישה שעלתה ארצה עם בעלה וילדיה מארה"ב. הם השאירו שם את הכלב שלהם, ולדבריה הם מתגעגעים לנוכחות של כלב. הבחור הביא להם את דינקו, והוא מצא חן בעיניהם ונשאר איתם. הייתי איתם בקשר והיא דיווחה לי שהכל בסדר. עברה יותר מחצי שנה, והאישה יצרה איתי קשר, לטענתה בעלה לא אוהב את העובדה שהכלב בתוך הבית, לכן הוא בחצר.ומאחר והחצר אינה סגורה כמו שצריך-הם קושרים את דינקו. היא ביקשה שאחפש לו בית אחר "כי היא לא רוצה להרדים אותו". היא אמרה שדינקו באופיו הוא כלב שאוהב להיות בעיקר בחוץ. שוב נאלצתי לחפש בית חדש לדינקו.. מאחר ובאותה תקופה פנה אלי בחור שיש לו חווה עם בע"ח והוא חיפש כלב, הצעתי לו את דינקו, והוא התלהב מהעובדה שלדינקו יש את האופי של כלב רועים. הוא נסע לראות אותו אצל אותה משפחה-והיתה כימיה. בו ביום הוא לקח אליו את דינקו, שעכשיו יכול להיות חופשי במרחבי החווה כמו שהוא אוהב. בעליו החדשים דיווח לי שדינקו [סוף סוף ] מאושר. וזו עוד הוכחה, שגם אחרי שמוסרים כלב-צריך להמשיך ולהיות במעקב, כי לפעמים צצות בעיות אפילו אחרי כמה חודשים טובים. אני מאחלת לדינקו חיים מאושרים!

בשורה נהדרת לפתיחת השבוע

צ'לסי

בירושלים נמצאה כלבת ג'ק ראסל חמודה כשהיא קשורה לגדר! מישהו פשוט קשר אותה - ועזב אותה שם. למרבה ה"מזל" היא היתה קשורה ליד בית של אדם שאוהב חיות. הוא התקשר אלי ודיווח לי על הכלבה הקשורה. העברתי את צ'לסי, כך קראתי לה, לפנסיון ביתי בו תשהה עד שאמצא לה בית. צ'לסי נתגלתה ככלבה טובה ומחונכת וחמודה מאד. היא היתה כבת שנה לכל היותר. דאגתי לה לחיסונים ועיקור, ופרסמתי אותה. הצלחתי לשבץ אותה בתכנית רדיו שבה היתה פינת אימוץ קצרה. קיבלתי פניות רבות. הרבה אנשים רוצים כלבת ג'ק ראסל צעירה. מתוך הפניות בחרתי משפחה עם ילדים מכפר-יונה, שנשמעו לי טוב. האב הגיע עם אחד הילדים לי-ם לראות את צ'לסי. הילד אהב אותה מיד. האב קצת התלבט,אך כשראה שהילד מאד רוצה את צ'לסי הוא התרצה. הם לקחו איתם את החמודה. הייתי איתם בקשר טלפוני והכל היה בסדר. האישה סיפרה לי שצ'לסי מקסימה ומחונכת והם מאד מרוצים ממנה.

הסאגה רחבת היריעה ששמה בראוני הסתיימה בטוב!!

הי לכולם, מזה חודשים אני מפיצה מיילים על בראוני החמוד. בראוני הגיע למכלאה מבדואים שחתכו את אזניו וזנבו בהיותו גור. הוא הגיע רזה ומסכן-עור ועצמות.הוא התאושש במהירות מפתיעה ונתגלה ככלב חמוד ביותר, סתגלן וחכם. העברתי אותו לבית אומן בת"א. תוך יום הוא למד להיות מחונך בבית. הוא חוסן וסורס. הבית האומן שקל לאמץ אותו-ובסוף התחרט. כעבור כמה חודשים, כשהאומן עבר לדירה בה אסור להחזיק בע"ח, העברתי את בראוני לפנסיון ביתי בתשלום. התנאים בפנסיון הזה הם מצויינים. אך המחיר היה יקר עבור כלב שלא ברור מתי ימצא בית....בחודשיים הראשונים גייסתי במאמץ רב את הסכומים הדרושים. בנתיים בראוני היה בכמה ימי אימוץ, ותמיד חזר בסוף יום האימוץ לפנסיון. [יש לציין שבתקופת שהותו בבית האומן הקודם עלו על הפרק כמה בתים פוטנציאליים, אך כולם בסוף ירדו מסיבות שונות]. בנתיים בעל הפנסיון, בחור נחמד ואןהב כלבים אמיתי, נקשר יותר ויותר לבראוני, שהוא כלב ששובה את לב כל רואיו. בראוני מבחינתו ראה במקום את הבית שלו. הוא נקשר מאד גם לבחור וגם לכלבה שלו, איתה הוא אוהב להתכרבל ו"להסתלבט". באיזה שלב הבחור ביקש שאוציא את בראוני, כי הוא הרגיש שהוא כ"כ נקשר אליו מצד אחד, ומצד שני הוא לא רצה בכלב נוסף. בסופו של דבר הוא ניאות להמשיך להחזיק בבראוני ללא תשלום-עד שימצא בית. כמובן שזו היתה הקלה עצומה. והיום-זה קרה. הבחור הודיע לי חגיגית שהוא וזוגתו החליטו לאמץ רשמית את בראוני! מעתה לבראוני יש בית קבוע ואוהב, עם בעלים מפנקים ועם כלבה-חברה [דרך אגב, הדמיון בין בראוני לכלבה פשוט מפתיע! כאילו הם ממש אחים...]. כנראה שאין זה מקרי שכל המועמדים הקודמים וכל ימי-האימוץ כביכול לא הצליחו. בראוני פשוט היה מיועד לבחור התל-אביבי,שמרעיף עליו הרבה אהבה.

ג'ולי

בהסגר של העיריה בי-ם, היתה גורה לבנה חמודה, בערך בת 4 חודשים. מעורבת עם זאב. היא היתה מועמדת להרדמה. הוצאתי אותה משם והעברתי אותה לבית אומן בי-ם. בתקופת שהותה באומנה היא קיבלה את כל החיסונים, ולאחר זמן גם עברה עיקור. כמובן שפרסמתי אותה ואת תמונותיה על מנת למצוא לה בית. חודשיים לערך מאז שהיא הגיעה לאומנה, מצאתי בחורה מאבן-יהודה שחיפשה משהו דומה. אמרתי לה על הכלבה וקבענו שהיא תבוא לראות אותה. היא הגיעה ביום ששי, ראתה את הכלבה ואהבה אותה. לאחר כרבע שעה של התלבטות ומחשבה-היא החליטה לקחת אותה. ניסינו להעלות את הכלבה על המכונית.אך היא מאד פחדה לעלות. מעולם לא נסעה ברכב. לאחר מאמצים ממושכים - הצלחנו לגרום לה להיכנס למכונית.הבחורה אמרה שלשכנים שלה, איתם יש לה חצר משותפת, יש 2 כלבים גדולים והיא לא יודעת איך הם יקבלו את האורחת החדשה. בסופו של דבר התברר ששני הכלבים האלה קיבלו אותה יפה.הבחורה קוראת לכלבה "ג'ולי" [כי לדבריה ג'ולי זה "יפה" בצרפתית, ולכן זה מתאים לכלבה]. כשהיו כמה בעיות עם ג'ולי כמו נביחות רבות, הבחורה פנתה למאלפת כדי לפתור אותן. ג'ולי חיה באבן יהודה, ויש לה גם חצר עם עוד 2 כלבים לשחק איתם.

לסימבה יש בית

שבוע טוב, לפני כשלושה שבועות הפצתי מייל על כלבה יפהפיה, גולדן עם לברדור, ושמה סימבה. מאז פרסמתי אותה באתרים ואף נפתחה לה קבוצה בפייסבוק. פנתה אלי משפחה ירושלמית שלא ממש נשמעה רצינית וראויה.החלטתי לחכות למישהו מתאים יותר.לפני כמה ימים פנתה אלי דרך האתר שלי, כולו-לב, בחורה חיפאית שיש לה כלב זכר בדיוק דומה לסימבה, והיא רוצה חברה עבורו.התרשמתי שהיא רצינית ויכולה להיות בית טוב. היום הבחורה הזו נסעה במיוחד מחיפה עד י-ם, לקחה איתה את סימבה,ועכשיו שתיהן בדרך חזרה לחיפה-לבית החדש של סימבה. הבחורה תדאג בקרוב לעקר את הכלבה,והחבר החדש של סימבה -הגולדן הזכר-כבר מחכה לה.... מנסיוני אני יודעת, שאנשים שמוכנים לעשות נסיעה ארוכה מעיר לעיר עבור כלב, הם אנשים רציניים שיהיו מוכנים להשקיע גם הלאה בכלב.כבר בדרך לי-ם אמרה לי הבחורה שהיא מתרגשת לקראת המפגש עם הכלבה. אני מאחלת לשתיהן מכל הלב-חיים מאושרים!

טוקו

במלחמת לבנון השניה, נפצע בחור שגר בצפון. לאותו בחור היה גור צ'או-צ'או גזעי בשם טוקו. מחמת הפציעה, הבחור לא יכל יותר לטפל בטוקו-הוא היה צריך לטפל בעצמו ולהתאושש. לפיכך טוקו עבר באופן זמני לקרובי-משפחה של הבחור המתגוררים בי-ם. הם חיפשו לו בית. מישהו אמריקאי שראה את הפרסום על גור גזעי, התקשר ואמר שהוא רוצה את טוקו. הוא לקח אותו, וכעבור יום בלבד שינה את דעתו והחליט שזה לא בשבילו. הוא קבע עם הקרובים הירושלמים ששמרו על טוקו מקום מפגש בו הוא יחזיר להם את הגור. כשהם הגיעו למקום, הם נדהמו לראות את טוקו המסכן קשור באותו מקום. האיש עצמו לא היה שם. הוא השאיר את טוקו קשור-והלך! הם פנו אלי על מנת שאמצא לחמוד בית חדש,כי הם מסיבות שונות לא יכלו לגדל אותו. פרסמתי אותו והתחלתי בחיפושים אחר בית הולם עבורו-לא מישהו שיקח אותו רק "כי הוא גזעי", אלא מישהו רציני שמבין את המשמעות של לגדל ולטפל בגור. מצאתי בחורה איטלקיה אוהבת חיות. למשפחתה באיטליה יש כלב שהיא מתגעגעת אליו. היא הגיעה לי-ם עם החבר שלה לראות את טוקו. הם אהבו אותו-ולקחו אותו איתם. המשכתי להיות איתה בקשר. הכל בסדר והם מטפלים בו טוב. לא מזמן היא יצרה איתי קשר, וסיפרה ששהותה בארץ הסתיימה. היא חזרה לארצה-ולקחה את טוקו החמוד איתה.

לופה

ערב אחד, כשטיילתי עם כלבי, ראיתי לא רחוק מביתי כלבה צעירה ומתוקה, אולי בת חצי שנה, יושבת ליד מכולת שכונתית.היה נראה שאין לה מקום לחזור אליו. שמתי את הכלבים שלי בבית,לקחתי קולר, אוכל ורצועה, וכמובן את מחברות אימוץ - הכלבים שלי, וחזרתי אל הכלבונת. היא היתה עדיין שם. מאד עדינה וחמודה. שאלתי עובר-אורח אם הוא יודע של מי היא, והוא ענה שהכלבה הזו כבר כמה ימים יושבת פה ליד המכולת. נתתי לה אוכל ומים, והתחלתי לעשות טלפונים שדליתי ממחברות-האימוץ,במטרה למצוא למתוקה מקום לינה, לפחות ללילה הקרוב. עשיתי הרבה טלפונים, אך ללא תוצאות. החלטתי שאני לא עוזבת את המקום עד שאני מוצאת לכלבונת סידור - הרי אי אפשר להשאירה ברחוב. שעה וחצי ישבתי בחשיכה ליד הכלבה, מטלפנת לכל מיני אנשים. כעבור שעה וחצי של טלפונים, התקשרתי לבחור ירושלמי שבכלל רצה לאמץ בוקסר. ביקשתי ממנו שרק ישמור עליה עד שאמצא לה בית קבוע. הוא הסכים. לקחתי את הכלבה אל הבחור. סוף סוף היא היתה בתוך בית, ולא ברחוב. הבחור שמר עליה ודיווח לי שהיא כלבה טובה ומחונכת.כעבור תקופה מסויימת-הוא הודיע לי, לשמחתי-שהחמודה נשארת איתו - הוא מאמץ אותה! [והוא בתחילה בכלל רצה בוקסר...] הוא קרא לה לופה-lupa. לופה חיה עד היום אצל הבחור, מעוקרת ומאושרת.

קלייד

זוג מבת-ים אימץ כלבה חמודה, וכשהגיעה לגיל 5 הם החליטו שלא מתאים להם יותר להחזיק בה מסיבות שונות.הם העבירו את הכלבה לידידה שלהם בי-ם, אישה מבוגרת שיש לה פודל קטנטן ומבוגר. מאחר ולפודל שלה קוראים "בוני", האישה הנ"ל החליטה לקרוא לכלבה "קלייד" [על שם הזוג המפורסם-בוני וקלייד....]. קלייד היא כלבה בינונית נוטה לקטן בצבע לבן, עם אזניים מנומרות בנקודות שחורות.... לא "מלכת היופי" אמנם,אך הכלבה הכי טובה, מתוקה ומקסימה.אי אפשר שלא לאהוב אותה. האישה המבוגרת פנתה אלי שאמצא בית קבוע לקלייד, אותה לקחה באופן זמני מבעליה המקוריים. מאחר והאישה גרה לא רחוק ממני, הלכתי לראות את קלייד. וראיתי כלבה בעלת אופי מתוק ונוח. פרסמתי אותה וניסיתי להציע אותה לכמה אנשים, שלא רצו בה אולי כי היא לא נחשבת ליפה במיוחד. לאחר זמן-מה, האישה המבוגרת התקשרה אלי ואמרה שקלייד נמצאת על הכוונת של פקחי העריה, שראו אותה יום אחד ליד הבית של האישה ללא רצועה.במראה של קלייד - מבנה הגוף והראש, יש משהו שמזכיר ממש בקטנה את המראה של פיטבול, אם כי היא הרבה הרבה יותר קטנה מפיטבול, וכאמור כלבה טובת-לב ועדינה. אך לפקחי העריה מספיק הדמיון הקלוש הזה, כדי שהם ישימו עליה עין וירצו לקחת אותה. ואם קלייד היתה מגיעה לעריה - היא לא היתה יוצאת משם, בגלל אותו דמיון קלוש לפיטבול... הבנתי שעלי לעבור להילוך גבוה - לפני שיהיה מאוחר. למרבה-המזל מצאתי משפחה ירושלמית מאד נחמדה, שגרים באחד האיזורים העשירים בעיר. את קלייד נאלצתי להעביר בנתיים לפנסיון ביתי, על מנת להרחיקה מאותו איזור בו ראו אותה הפקחים. האמא והבן הצעיר הגיעו לפנסיון, בתור נציגי המשפחה, כדי לראות את קלייד. בו ביום הם לקחו אותה איתם. הייתי איתם בקשר והכל בסדר. כמה שבועות אחר-כך, נסעתי במיוחד לביתם כדי לבקר את קלייד. ראיתי משפחה חביבה ומאד מבוססת שגרה בבית - חלומות עם גינה קסומה עם מזרקה...וקלייד מאד מאושרת איתם. הם קוראים לה "אייס". הכלבה שעברה 3 בתים, והיתה בסכנה של הילקחות להסגר - חיה עכשיו כמו נסיכה!

כתם.....לכל החיים

בשכונת רחביה בי-ם נמצא כלבלב קטן ע"י בחורה אוהבת כלבים. היא פנתה אלי וסידרתי לכלבלב בית אומן. לפי פרטי השבב הגעתי אל האנשים שרשומים כבעליו. מסתבר שזו משפחה שבה הבעל התנגד להחזקת הכלב, ולכן הכלבלב הקטן בילה את זמנו במרפסת בתוך מלונה, כי האיש התנגד לכך שייכנס לתוך הבית. הדבר יצר חיכוכים בין בני הזוג [האישה רצתה בכלב, ובעלה לא רצה]. בסופו של דבר האישה העבירה את הקטן, שהסתבר ששמו "כתם", לאמא שלה. אך אמה של האישה לא טרחה לטייל עם כתם עם רצועה, אלא פשוט נתנה לו להסתובב חופשי בחוץ. כתם היה משוטט לבד ברחובות י-ם. לעיתים חזר לביתה של אמה של הבעלים, ולעיתים לא-פלא שהוא לא נדרס, הוא הרי כלב ממש קטן. באחת הפעמים בהן הוא שוטט לבד, הוא הלך מקרית יובל עד שכונת רחביה[!!], ואז מצאה אותו אותה בחורה. וכך הגיע כתם לטיפולי. הבנתי שהוא לא יכול לחזור לבעליו המקוריים, ובטח שלא לאם שנותנת לו לשוטט. החתמתי את בעליו על כתב-ויתור והתחלתי לחפש לו בית. בנתיים דאגתי לו לסירוס. כתם הוא כלבלב קטן וחמוד בן שנה. לבן עם כמה כתמים חומים [מכאן שמו]. לאחר זמן-מה מצאתי בחורה מאנגליה שהביעה נכונות לאמץ את כתם.היא לקחה אותו אליה.כעבור שבועות אחדים הבחורה קיבלה הודעה מחו"ל שאמה חולה. היא היתה חייבת לחזור לאנגליה, ולהיפרד מכתם. החזרתי את כתם לבית אומן.כעבור זמן לא רב, מצאתי משפחה ירושלמית נחמדה שחיפשו כלב קטן. האב בא עם 2 הילדות לראות את כתם.הם אהבו אותו מיד, ולקחו אותו איתם. הייתי איתם בקשר. יש להם בית פרטי עם גינה, וכתם יוצא לגינה מתי שהוא רוצה. הם מאד מרוצים ואף שינו את שמו ל"גורי". כתם-גורי חי באושר בביתו החדש וישן במיטה עם הילדות.

בונו מצא בית

שלום לכולם! לפני קרוב לחודשיים הפצתי מייל קורע-לב על כלב גדול שבעליו נסעו לחו"ל, והשליכו אותו לכביש. האמת שגם לפני שהם זרקו אותו, הם לא ממש התייחסו אליו. באותו מייל צירפתי תמונות בהן רואים את בונו עומד עצוב על אם-הדרך, נטוש ואבוד. הם לא טרחו לחפש לו בית או סידור כלשהו. פשוט השליכו אותו החוצה-ונסעו להם. תושב אותו יישוב פנה אלי וביקש את עזרתי. מצד אחד רחמיו נכמרו על הכלב המסכן, ומצד שני הוא לא רצה לקחת אותו אליו. יום לאחר הפצת המייל-מצאתי לבונו בית אומן. כעבור עוד יומיים-האיש הביא את בונו לבית האומן. ההתחלה היתה "צולעת"-בונו, שלא רגיל לגור עם חתולים, תקף את החתול. החתול נבהל כהוגן[בצדק]. האישה שהסכימה לשמור על בונו באופן זמני, נלחצה מהעניין ועשתה הפרדה בין בונו לבין החתול. היא אמרה לי שבונו יהיה חייב לצאת בהקדם מביתה בשל הבעייתיות עם החתול. אמרתי לה שברגע שבונו יבין שהחתול הוא "אחד מהלהקה שלו"- הוא לא יגע בו יותר. בנתיים פרסמתי את בונו וחיפשתי לו בית. האומנת של בונו די מהר התאהבה בו. החתול עדיין היה מפוחד. בונו מצידו-היה מאושר להגיע לבית שבו סוף סוף מתייחסים אליו יפה ומעניקים לו אהבה. הוא החזיר אהבה כפליים. במשך הזמן, כפי שצפיתי, העניינים נרגעו בין בונו לבין החתול.בונו חש שזה ביתו החדש, והבין שהחתול הוא אחד מדיירי הבית, ואחד ממשפחתו החדשה. בסופו של דבר, העניינים נרגעו עד כדי כך שבונו והחתול שהו זה ליד זה ללא כל בעיות. האישה, שבתחילה נלחצה מכך שהחתול מפוחד-שמחה מאד על האידיליה החדשה שנוצרה בביתה.היא אמרה לי שהיא שוקלת אולי לאמץ את בונו...המשכתי לפרסם אותו, אך קיוויתי שהיא אכן תאמץ אותו,כי ראיתי שזה בית טוב עבור בונו. והינה היום, בשעה טובה, היא הודיעה לי רשמית-שהיא החליטה לאמץ את בונו! בונו כבר חלק מהמשפחה, והיא לוקחת אותו איתה לכל מקום. וזו הוכחה,שאפשר להרגיל כלבים וחתולים לחיות יחד- עם קצת מאמץ וסבלנות.

לאפה !

היידי

במרכז העיר בי-ם הסתובבה כלבה כנענית מעורבת חמודה. ניתן היה להבחין שהיא חסרת בית. פנתה אלי אישה שראתה אותה כמה פעמים במרכז העיר. היא אמרה לי שבהתחלה הכלבה פוחדת כשמנסים להתקרב אליה,אך כשרוכשים את אמונה היא מתגלה ככלבה חמודה ועדינה, ומתמסרת לליטופים. העברתי אותה לפנסיון ביתי בי-ם שבו שמתי כלבים רבים באופן זמני, ולכולם מצאתי בתים טובים [לאחרונה בעלת אותו פנסיון "סגרה את הבאסטה" ועברה להתגורר באילת]. קראתי לכלבה "היידי". במהלך שהותה בפנסיון דאגתי לה לעיקור ולחיסונים. היידי התחבבה על כל רואיה גם בשל המראה היפה והאצילי שלה,וגם בשל אופייה הטוב. חיפשתי לה בית. בעלת הפנסיון, שלקחה את היידי לטייל מדי יום,נתקלה בשכנים שלה מהבניין הסמוך. להם יש כלב זכר בן 8. הם ראו את היידי, והיא מצאה-חן בעיניהם. הם העלו רעיון לאמץ אותה, אך רצו עוד קצת לחשוב על זה. חיכינו עד סוף ההליך של העיקור והחיסונים, והייתי בקשר עם אותם שכנים. בסופו של דבר-הם החליטו שהם רוצים לאמץ את היידי, אם כי הם לא ידעו איך יגיב כלבם לדיירת החדשה. הגעתי לביתם ופגשתי זוג חביב ואוהב כלבים. ליוויתי אותם בתהליך של כלבה חדשה-הכלב שלהם בתחילה רצה להפגין שליטה על היידי,כדי להראות שהוא הכלב הראשון של הזוג ויש לו "זכות ראשונים". והיידי בתחילה הסכימה לקבל את מרותו. עם הזמן, דיווחו לי בני הזוג שהעניינים התאזנו בין 2 הכלבים, ועכשיו הם שווים לכל דבר ומסתדרים היטב. וכך היידי הפכה לבת-בית אהובה בביתה החדש.

טובים השניים מהאחד

ג'ולי ואוסקר היו כלבי בר במשך שנים. חיו בטבע, פוחדים מאנשים ולא יודעים מה זה בית. אוסקר הוא כנעני לבן עם כתמים חומים,וג'ולי היא שחורה מעורבת בלברדור. מה שמיוחד אצלם, זה שהם זוג אוהבים לכל דבר. תמיד ביחד, לא נפרדים לעולם ואוהבים מאד אחד את השני ומסורים זה לזו. הם גם הביאו גורים יחד. את ג'ולי ניסינו לתפוס עוד כשהיתה בהריון, אך היא נעלמה לתקופה מסויימת,וכשמצאנו אותה שוב - כבר היתה עם גורים...שישה במספר. לאחר תקופת ההנקה, חיפשנו בתים חמים לגורים. שלושה מהגורים נלקחו להסגר העריה בשל תלונות של אנשים ששמעו אותם ו"הרעש הפריע להם". את ג'ולי ואוסקר לקח בחור אוהב כלבים לאומנה, וניסה לאט לאט לביית אותם. הם מאד פחדו מאנשים,בעיקר אוסקר. לאחר תקופה לא קצרה של פרסום הגורים, אחד אחד מצאנו להם בתים, כולל השלושה שנאלצו להיות בהסגר. כיום כל ששת הגורים חיים בבתים ומטופלים. הבחור ששמר על אוסקר וג'ולי, נאלץ בשלב כלשהו להפסיק את האומנה עליהם,כי בעה"ב שלו חזר מחו"ל, והוא לא ידע כלל על כך שבדירתו המושכרת יש כלבים, וכפי הנראה גם לא ממש הסכים לכך. מצאתי לשניהם מקום שיהיו יחד-אי אפשר לתאר עד כמה הם קשורים אחד לשניה. גם כשחיפשנו להם בית-חיפשנו מישהו שיסכים לקחת את שניהם. המקום שמצאתי הוא מעין פנסיון בתשלום,במחיר לא יקר. הם שהו שם חודשים רבים. היה נסיון לתת את שניהם למישהי, שאכן לקחה אותם,אך בסופו של דבר היא החליטה שהם נובחים יותר מדי, והיא לא רצתה בם יותר. במהלך התקופה הזו ג'ולי עוקרה, אוסקר סורס, ושניהם אט-אט בוייתו והתחילו מתרגלים לנוכחות אנשים. ואז הבחור שבתחילה שמר עליהם ,שאל את אחותו שגרה בארה"ב אם היא רוצה לאמץ את שניהם...והיא ענתה בחיוב! לאחרונה הוטסו ג'ולי ואוסקר לארה"ב.עכשיו שניהם בוושינגטון, עדיין ביחד ועדיין אוהבים-בביתם החדש! לפעמים כנראה צריך לעבור קילומטרים רבים,אפילו ימים ויבשות,כדי להגיע אל האושר..... נאחל לזוג הכלבים המיוחד חיים נפלאים ביבשת החדשה.

נס חנוכה!!!צ'אקי שבה הביתה!!

שלום לכולם!
לפני יומיים-שלושה הפצתי מייל עם סיפור מזעזע על כלבה של שכנים שלי שנחטפה לשכם. מדובר בכלבת רוט וויילר מבוגרת [בת 10 ] וחולה. לפי האופי שלה, היא מתנהגת יותר כמו פודל מאשר רוט וויילר-עדינה ושקטה, ופוחדת כמעט מכל דבר - אפילו מחתולים..... עשרה ימים הוחזקה צ'אקי בעל כורחה בסביבה זרה ועויינת, קשורה וסובלת מכאבים חזקים בשל האגן המפורק שלה, ללא התרופות שהיא צריכה לקבל על בסיס קבוע. עלי וכמובן על בעליה של צ'אקי, עברו עשרה ימים של חששות, דמעות וטלפונים ומיילים אינסופיים. ניסיתי בכל הכיוונים האפשריים. אפילו חשבתי לפנות לח"כ אחמד טיבי... אני שמחה לבשר שהמאמצים והתפילות נענו-היום שבה צ'אקי לביתה. אני חייבת לציין שקיבלתי לא מעט פניות בעקבות המייל מאנשים שונים שרצו לעזור בדרך זו או אחרת. אני מודה לכולם. ערבי שמוכר ירקות בשכם הצליח להוציא את צ'אקי מגונביה, שבתחילה סירבו בתוקף לוותר עליה. בסופו של דבר תמורת כסף ואחרי שכנועים - הם מסרו אותה לאותו ערבי, שהביא אותה למחסום שועפט. שם כמובן חיכו לה בעליה, שהיו ביתה מאז היותה גורה - מזה עשר שנים. המפגש היה מרגש מאין כמוהו. כשצ'אקי קלטה שבתוך הרכב המתקרב נמצאים הבעלים האהובים שלה - מיד התחילה לקפוץ על האוטו בהתרגשות. כשהבחור יצא מהאוטו - היא קפצה עליו ומילאה את פניו בליקוקים. הוא לא ידע את מי לחבק קודם - את הכלבה או את הערבי שחילץ אותה והחזיר לו את הכלבה, שבגללה הוא לא ישן במשך שבוע וחצי. גם כל החיילים שעמדו שם וצפו במחזה, לא הצליחו להסתיר את התרגשותם מהמפגש המרגש [חלק אפילו מחו דמעה..]. כלב שמגיע לאיזורים כאלה,לא תמיד זוכה לחזור לביתו. אני מכירה אנשים שכלביהם נגנבו לאיזורים ערביים,ולא חזרו מעולם. צ'אקי, שעד לפני עשרה ימים היתה כלבה שמנמנה ורגועה, חזרה רזה ומבוהלת.לדברי בעליה היא חזרה ממש בדקה ה 90 - עוד יום יומיים היא היתה מתה שם מכאבים, פחד ושברון לב. צ'אקי כבר נבדקה אצל וטרינר היום. עכשיו היא בבית שלה,ישנה על הספה מכוסה בשמיכה.בטוחה ומוגנת.לצ'אקי יהיה חנוכה שמח...

הני 2-סיפור מתוק מדבש...

הני היא בוקסרית מעורבת ומנומרת, מתוקה להפליא. היא היתה שייכת לבחור אמריקאי צעיר שהתגורר בי-ם. יום אחד קיבל הבחור טלפון בהול שאמו בארה"ב חלתה והוא חייב להגיע לשם. הבחור ארז את חפציו בחופזה וטס לארה"ב,ואת הני השאיר בתוך הבית קשורה-וביקש משכן לבוא מדי פעם להוציא אותה ולהאכיל אותה. הני נשארה לבד בבית,קשורה לרהיט כלשהו,לא ממש מבינה למה,ואיפה בעליה. השכן פנה אלי בבקשת עזרה למצוא בית חדש להני. למרבה המזל,מצאתי זוג נחמד ואוהב כלבים מי-ם, שלהם ילד יחיד עם תסמונת דאון. הם רצו כלב, עם עדיפות לבוקסר... קבענו מפגש בבית שבו נשארה הני. הם הגיעו,והכמיה היתה מיידית והדדית: הכלבה המתוקה שמחה, והאיש מיד חיבק אותה וליטף אותה. זיווג משמיים.... עוד באותו לילה הם לקחו איתם את הני לביתה החדש. קיבלתי טלפון נרגש מהאישה, שכבר באותו ערב הם זרקו להני כדור בתוך הבית והיא רצה בשמחה להביא את הכדור....השמחה היתה משני הצדדים. אני בקשר איתם, והכלבה מאושרת והם מאד אוהבים אותה. גם הילד מאד שמח עם החברה החדשה שלו.....

מאחר וכבר פרסמתי סיפור על כלבה אחרת בשם הני-בת שש,שמצאתי לה בית מדהים-מישהו שבא במיוחד מהצפון ,7 שעות נסיעה הלוך וחזור במיוחד בשבילה, והם חיים באושר-לכן קראתי למייל הזה " הני 2". שתי ה honey זכו לחיים מתוקים מדבש.

דינדי

דינדי היא כלבה קטנה, לבנה, צעירה [בת שנה] ויפהפיה שנמצאה משוטטת ברחובות י-ם ללא שבב. האישה שמצאה אותה לקחה אותה אליה לכמה ימים, ואז פנתה אלי שאינה יכולה יותר להחזיק בה. העברתי את דינדי לפנסיון ביתי בי-ם,והתחלתי בתהליך הרגיל-של לצלם אותה,לפרסם אותה ולחפש עבורה בית חם. בעלת הפנסיון אמרה, שבנוסף לכל מעלותיה והמראה המשובב שלה-היא גם טובה ומחונכת. במהלך שהותה בפנסיון דאגתי לה לעיקור, חיסונים ושבב. כפי שצפוי במקרה של כלבה צעירה, לבנה,קטנה ויפה-קיבלתי פניות בנוגע אליה. המאמצים שהכי נראו לי, הם משפחה נחמדה מגבעתיים שיש להם כלב נוסף, ושתי בנות קטנות. הם הביעו עניין, וקבענו מועד שאפגוש אותם בי-ם. הם אכן הגיעו במיוחד לי-ם בהרכב משפחתי מלא, ובאופן מיידי התחברו ליצור המתוק והעדין...הסתבר שהם משפחה מאד נחמדה.הם שילמו עבור העיקור והחיסונים, ועוד באותו ערב לקחו את דינדי אליהם. הכלבונת היפה חיה איתם באושר, וישנה במיטה עם הילדה [איתה היא גם מצולמת בתמונה המצורפת]. חנוכה שמח לנו ולהולכים על 4.

"מבצע אתון" הסתיים בהצלחה

ואכן זה היה חתיכת-מבצע. כשפנו אלי לפני כמעט חודשיים שנמצאה אתון משוטטת, חשבתי שהחלק הקשה הוא לאן להעביר אותה, כי לא רציתי בשום אופן שהיא תגיע לידיים של ערבים או בדואים (ראו כתבה על התעללות בחמורים). לא היה פשוט, אך לאחר טלפונים רבים מצאתי לה מקום טוב אלא שהתברר לי שהחלק הקשה הוא איך לבצע את ההעברה. מסתבר שזה ממש לא כלב שמכניסים לאוטו ונוסעים. קודם כל צריך רישיון מיוחד להעברת בהמות. דבר שני, צריך מישהו נגיש שיש לו קרון מתאים וזמן. אך בעיית-הבעיות היא שזה עולה לפחות 1000- 1200 ש"ח! לא אלאה אתכם בכמות הטלפונים שעשיתי, אך בסופו של דבר מצאתי מישהו שעונה על הדרישות, וגם מוכן לקחת "רק" 800 ש"ח.עכשיו צריך היה לגייס תורמים. 7 תורמים נענו לבקשה, וביחד גוייס מלוא הסכום. תודה לליבי שעזרה לגייס תורמים, ותודה לכל מי שעזר במימון ההעברה! האתון הנ"ל נאלצה לשהות שבועות ארוכים כלואה בתוך חדר חשוך. בנוסף לכך היא גם עברה משהו טראומטי – היא המליטה עובר מת. בקיצור היא הייתה מסכנה. היום, בשעה טןבה, לאחר שהמוביל קיבל לידיו את הסכום, "אדווינה" - זה שם האתון, הגיעה לפינת-חי נחמדה. בעלת פינת-החי בישרה לי שהאתון מאושרת להיות חופשיה בחוץ, והיא מלחכת עשב בשלווה... מסתבר ש"אדווינה" היא אתון בעלת אופי טוב ורגוע במיוחד, כך שכולם מרוצים!

האתון הגיעה בשלום למקומה החדש - פינת חי קסומה וענקית שעיצב אדריכל במיוחד כך שיהיה כמה שיותר דומה לתנאים בטבע.
קוראים לה-"מישל". מישל חיה באושר בביתה החדש, מטופלת, שמנמנה ומאושרת. כפי שניתן לראות בתמונות. התרומות כמובן גוייסו
במלואן בסופו של דבר.

בחזרה בבית - אחרי שנתיים!!

הסיפור הנ"ל הוא סיפור הזוי ומתסכל. ויש סוף טוב.... צ'יקו הוא האסקי מעורב חביב שהיה שייך למשפחה מסויימת. הם אהבו אותו, אך לא ממש דאגו לגדר את החצר, וצ'יקו היה בורח מדי פעם. כלב שנמצא בחצר לא מגודרת ובורח - זה תמיד מתכון לבעיות... כשהיה צ'יקו בן 4, הוא שוב ברח מהחצר, ולרוע מזלו הוא נמצא משוטט ונלקח לכלביה באיזור סמוך. בעליו חיפשו אותו בכל מיני מקומות, אך לא ידעו על קיומה של אותה כלביה. ומנגד, האנשים בכלביה לא עשו מאמצים עילאיים לאתר את בעליו של צ'יקו. וכך נוצר מצב שצ'יקו שוהה כלוא בכלביה הסמוכה לביתו מבלי יכולת לצאת משם, ובעליו מחפשים אותו עד שהם נואשים. הבעלים בסופו של דבר כבר היו בטוחים שצ'יקו אבד או מת. וצ'יקו המסכן, נשאר כלוא באותה כלביה במשך.....שנתיים תמימות. שנתיים!!!! עד שהיה בן 6. ברגע ששמעתי על המקרה, ביקשתי מהאיש מהכלביה שייתן לי את מס' השבב של צ'יקו. זה לא היה ממש קשה לאתר את הבעלים... התקשרתי אל הבעלים. הם היו המומים-חשבו שאני "עובדת" עליהם. הם לא האמינו שאחרי שנתיים הכלב שלהם עוד חי. ברור שגם להם יש חלק בכל הסיפור הזה-הכלב לפעמים שהה בחצר פתוחה, וזה לא בסדר. מצד שני, למה בכלביה לא טרחו לעשות את אותה פעולה שאני עשיתי - לאתר באינטרנט את הבעלים ע"פ מס' השבב? מי ששילם מחיר יקר מאד - זה צ'יקו. שנתיים תמימות מחייו הוא "בילה" בכלביה עם תנאי צינוק, בזמן שבעליו נמצאים ביישוב הסמוך. בסופו של דבר הבעלים תבעו את הכלביה, ולעניין המשפטי ביניהם לא אכנס. מה שחשוב, זה שצי'קו שוב בבית.התמונות הן מתקופת הכלביה - כך נראה כלב שנמצא שנתיים בתוך מכלאה... וזו שוב הזדמנות לפנות לכל בעלי הכלבים: אל תשאירו לעולם כלב בחצר שהיא לא סגורה לגמרי. יש כ"כ הרבה מקרים שכלבים בורחים או נגנבים מחצר. אני מכירה מישהו ששני כלביו הורעלו בעודם שוהים בחצר. שניהם מתו מהרעל. והכי בטוח - זה שהכלב יהיה בתוך הבית.

ארבעה חמורים יצאו לדרך בים בם בום.....

שלום לכולם לפני כשבועיים נתקלה מישהי [שעשתה אומנה על כלב מדהים שלאחרונה מצאתי לו בית חם] באתון משוטטת בואדי, שכפי הנראה עברה התעללות. היא קראה לפקחי העירייה, והאתון נלקחה לשם. ואז התברר שיש בעירייה עוד אתון ועוד שני חמורים זכרים. למרבה המזל, מצאתי עבור ארבעת החמורים מקום טוב-מישהו אוהב חיות שיש לו שטח מתאים, והוא רצה את ארבעתם [שזה מאד מקל, אחרת הייתי צריכה לחפש ארבעה מקומות שונים, ולארגן ארבע העברות נפרדות, שזה גם עולה פי 4]. פרסמתי במייל ובפייסבוק שדרושות תרומות לשם העברת החמורים לביתם החדש. ואכן כמה מתנדבים הסכימו לתרום, כל אחד חלק מהסכום, וברגע שהשגתי את מלוא הסכום, השלב הבא היה למצוא מוביל. המוביל הראשון שאיתו נקבע לבצע את ההעברה, כמה אירוני-קיבל בעיטה בגב מחמור והיה "מושבת" לשבוע לפחות. לאחר חיפושים נמצא המוביל השני. אתמול, בשעה טובה-הועמסו שני החמורים ושתי האתונות על הקרון. להעמיס חמור, שזו לעיתים חיה עקשנית-זה לוקח זמן. על אחת כמה וכמה להעמיס ארבעה חמורים.....אחד מהם מאד פחד ולא הסכים בשום אופן לעלות לקרון....רק לאחר מאמצים הוא הועלה ביחד עם חבריו. ארבעת החמורים החביבים הגיעו בשלום ליעדם.הבחור מרוצה,הם מרוצים,ואני מאחלת להם חיים נעימים ורגועים. אני רוצה לציין שחמור הוא חיה אינטיליגנטית [יותר מסוס, למשל], נהדרת וטובה.על לא עוול בכפם,יצא להם שם של חיה "טיפשה" לכאורה ופחותה. לעומת הסוס למשל, שיש לו את ההילה של חיה אצילית ויפה, החמור נחשב לחית עבודה זולה. כ"כ הרבה אנשים מזלזלים בחמורים ומתעמרים בהם, מעמיסים עליהם משאות כבדים ביותר ואף מכים אותם. זה דבר שחייבים לשנות אותו, בעיקר ע"י חינוך והסברה, אך גם ע"י ענישת המתעללים. ולרגל יום העצמאות - אני רוצה לאחל לכל כלבי המכלאות שיצאו לעצמאות מהכלובים,וימצאו בתים חמים ואוהבים.

ברונו

שלום לכולם
והפעם - סיפור אימוץ בלי דרמות גדולות...אך עם סוף טוב. את ברונו מצאה משוטט אישה ירושלמית שהיתה בשלבי הריון מאד מתקדמים. היא בתחילה שקלה להביא אותו לצב"ח. בסוף היא פנתה אלי. היא לא יכלה להחזיקו אצלה בבית, ולכן שלחתי את ברונו, קטן וחמוד ומעורב עם פינצ'ר-לפנסיון ביתי. התחלתי בהליך הקבוע של צילום הכלב ופרסומו. לאחר זמן-מה מצאתי משפחה מנוקדים שחיפשו כלב. שלחתי להם את תמונותיו של ברונו, הם אהבו את התמונות ובאו לי-ם. ברונו מצא חן בעיניהם והם לקחו אותו איתם.... וברונו חי עד היום בנוקדים בביתו החדש.

רוטוויילר-הסוף הטוב!!

שלום לכולם! בשבוע שעבר (08/12/2009) הפצתי מייל על כלב רוט וויילר גדול וחזק, אך יחד עם זאת עדין וטוב-לב, שמסתובב חופשי באיזור שבו יש חטיפות כלבים רבות לאיזורים ערביים. הכלב היה בסכנה, גם בשל הגודל והמסיביות שלו וכמובן בשל הסוג שלו. באיזור שבו שוטט הרוט וויילר הנ"ל, מתגורר אדם שסבור שהוא בעליו-אם כי מעשית וחוקית הוא לא בעליו: הוא לא שיבב אותו, לא חיסן אותו, לא טיפל ודאג לו, לא האכיל אותו די הצורך ואפילו לא הכניסו לביתו...הכלב בחמוד פשוט שוטט בחוץ ימים שלמים והלך לאכול בחצר של תושבת היישוב שנתנה לו אוכל. היא זו שפנתה אלי שאחפש לו בית אמיתי וחם, כמו שראוי לו [שמו של הכלב לא מוזכר פה מסיבות ברורות]. אציין שאני מכירה כמה מתושבי היישוב הנ"ל, שכלביהם נגנבו לעינהם ע"י ערבים ולא חזרו עד עצם היום הזה. וכשמדובר ברוט וויילר- הסכנה היא כפולה-כי הוא עלול להילקח לקרבות. פרסמתי את הכלב לאחרונה,והגעתי אל וטרינר שחיפש לאמץ רוט וויילר. דיברתי איתו מספר פעמים וגילית אדם עדין ומקסים, אוהב חיות אמיתי. אתמול הלך אותו וטרינר יחד עם אשתו-וטרינרית גם היא[!!]לראות את הכלב. הם אהבו אותו ולקחו אותו איתם. הרוט וויילר החמוד כבר לא ישוטט יותר ברחובות...הוא הגיע אל הידיים הנכונות! הכלב שמעולם לא חוסן ולא ראה וטרינר [והוא כבר בן 5]- שייך עכשיו לזוג וטרינרים שבקרוב ידאגו לכל החיסונים וכמובן גם לסירוס. המשך בשורות טובות, תרצה.

פינת גן העדן של ג'ו!!

שבוע טוב
לפני שלושה חודשים הפצתי מייל על כלב יפה ומתוק, ג'ו, שנמצא משוטט בקיבוץ לאחר שבעליו לא רצה בו. התמונות שלו הביאו לא מעט תגובות, ובאמת אי אפשר להישאר אדישים לו. האיש מהקיבוץ לקח אותו מכלביית גבע, ובסוף החליט שהוא לא רוצה אותו. ונטש אותו. מצאתי לג'ו בית אומן טוב, אך עם הגבלת זמן של שלושה שבועות. זה היה התנאי. בבית האומן הזה ג'ו ישן במיטה וקיבל אהבה. הוא היה מאד רזה. הוא בתחילה פחד לצאת לטיולים,ומכיוון שהוא היה מאד מחונך [ראינו שבעבר חינכו אותו והוא גם עבר אילוף] הוא התאפק ולא עשה בבית. לאומנת לא היתה ברירה אלא להוציאו בכוח, הרי חייבים לצאת לטיולים. בהדרגה הפחד שלו לצאת החוצה, הלך ופחת. עדיין היו לו פחדים-לפעמים בטיול הוא היה עוצר במקום מסויים ולא מוכן להמשיך ללכת[שזה סימפטום של פחד],וכמו כן כשהוא ישן היה נראה שיש לו סיוטים. אין ספק שהעבר שלו לא היה מלבב כלל וכלל. בתום שלושת השבועות, מצאתי לו שוב בית אומן-מקום טוב ומסור בי-ם. הפעם-ללא הגבלת זמן. במשך שהותו בבית האומן השני, דאגתי לג'ו לסירוס ולחיסונים. גם כאן הוא קיבל אהבה, ולאט לאט עלה לו הביטחון. הוא כבר לא פחד כלל לטייל, והתחיל לשחק. גם האומנת השניה[כמו הראשונה] אהבה אותו מאד.הוא כלב נדיר.גם באופי המתוק והעדין במיוחד, גם ביופיו, ובנוסף לכל מעלותיו הוא גם מחונך. כלב שכובש את הלב. מסתדר אם אנשים, ילדים, כלבים וגם חתולים! כחודשיים היה ג'ו בבית האומן השני,והוא והאומנת נקשרו זה לזו. אבל מסיבות שלה,היא החליטה שלא מתאים לה לאמץ כלב. לפני פסח, מצאנו לג'ו בית. משפחה עם ילדים בוגרים, שרק הצעיר עדיין מתגורר בבית. יש להם גם חתול, וגינה. הם החליטו לנצל את חופשת הפסח כדי לקחת את ג'ו לנסיון, ולראות איך הם מסתדרים ביחד. ג'ו שהה אצלם לתקופת נסיון של שבועיים. המשפחה החליטה לאמץ את ג'ו המתוק. הם סיפרו, שיום אחד החתול שלהם,שהוא חתול מפונק ומאד חברותי- החליט להתיישב דווקא על הראש של ג'ו.ג'ו לא הגיב ולא זז, והחתול ישב לו בנחת על ראשו של ג'ו.... אתמול בשעה טובה, נסעתי במיוחד ליישוב שלהם. יישוב יפהפה ופסטורלי ליד י-ם, עם איכות חיים גבוהה. ג'ו היה בגינה. הוא מצא לו שם גומחה מתחת לשיחים,שם הוא חפר לעצמו מקום מוצל ונעים, והוא מרבה לרבוץ שם בהנאה. בלילה הוא ישן בחדר של הבן הצעיר. החתמתי אותם על חוזה אימוץ. ג'ו גר עם משפחתו החדשה בבית גדול ויפה,שמשקיף לנוף פסטורלי, עם חתול חביב ועם גינה פורחת. ממש פינת גן-עדן שלווה ונעימה.... אני מאחלת להם חיים מלאי הנאה ביחד!!
בברכת שבוע טוב ויום עצמאות שמח!

היום-זה היום של רקס!

רקס הגולדן היה שייך לאדם ירושלמי במשך 6 שנים. אותו אדם פנה לאחרונה גם אלי וגם למישהי מעמותה מסויימת בי-ם וביקש משתינו עזרה [לכל אחת הוא סיפר סיפור קצת שונה בקשר לנסיבות מסירת הכלב]. שתינו פרסמנו את הכלב במקביל. מדובר בגולדן יפה ומקסים בן 6. כשכבר היתה לי משפחה טובה עבור רקס,התברר לי שהאישה מהעמותה השניה מצאה לו בית. לפיכך הורדתי אותו מהפרסומים. לאותה משפחה אמרתי שהוא כבר אומץ,והם בנתיים לקחו כלב אחר. אתמול בערב, מוצ"ש, נודע לי לצערי הרב, שהמסירה של רקס דרך העמותה השנייה היתה כ"כ גרועה-שאותו "בית" שהם מצאו לו,פשוט השליך את רקס להסגר העירוני, שם כידוע מרדימים כלבים. ה"מאמצים" שזרקו אותו לשם לא הסכימו לשחררו, ואמרו שידוע להם שבהסגר הוא יורדם. בית יותר גרוע מזה פשוט לא יכול להיות. לא רק שהם לא רצו בו, הם לא דאגו לו לבית חלופי אלא ממש גזרו אותו לגזר דין מוות, ביודעין. הבנתי שאני חייבת להוציאו משם, ויפה שעה אחת קודם. התחלתי במרתון-טלפונים.לשמחתי מצאתי אישה ירושלמית נחמדה שחיפשה לאמץ גולדן. סיפרתי לה שרקס בהסגר וחייבים להוציא אותו באופן מיידי. האישה הזו היא חברה של מישהי אוהבת-חיות שאני מכירה, וקיבלתי עליה המלצות. היום, יום ראשון, אותה מאמצת חדשה שמצאתי הלכה להסגר, שילמה עבור רקס-והוציאה אותו. היא גם קנתה עבורו את כל מה שדרוש בחנות לחיות מחמד. כמובן שאני מלווה אותה בתהליך האימוץ. רקס, שגם ננטש ע"י בעליו לאחר 6 שנים, גם עבר תוך תקופה קצרה לשני בתים שלא רצו לאמצו, וגם נזרק לכלוב בעריה [דבר שגרם לו לטראומה לא קטנה], נמצא עכשיו בביתו החדש, ומתחיל תקופה חדשה בחייו, פרק ב' שנראה מבטיח. נאחל לו ולבעליו חיים נעימים וטובים!

גם לסטיבי יש בית בשעה טובה!

לאחרונה יש לי הרבה בשורות משמחות-שוב שלום לכולם: לפני רה"ש פנתה אלי מישהי בבקשה שאעזור לביית ולמצוא בית לכלב שבמשך 3 שנים היה גר מתחת לביתה. היא היתה נותנת לו אוכל באופן קבוע, והוא היה ישן על מזרון שהיא סידרה לו במגרש החנייה של הבניין. בעלה לא הסכים שכלב נוסף ייכנס לביתם-יש לזוג כבר כלבה. לפיכך סטיבי התגורר בחוץ 3 שנים, לא מחוסן ולא יודע מה זה בית. זה היה רק נס שבמשך כל השנים האלו פקחי העריה לא תפסו אותו-והם ניסו מספר פעמים לתפסו. במהלך החודשים האחרונים דאגנו לסטיבי לחיסונים ולסירוס-לא היתה ברירה אלא להזמין במיוחד לוכד כלבים שלכד אותו בעזרת חץ הרדמה. באף דרך אחרת הוא לא נתן לשים עליו קולר ורצועה-הוא פשוט פחד מאד. השלב הבא היה לביית אותו. בתחילה העברנו אותו לאמה של האישה המאכילה, והוא התגורר אצלה בחצר, עדיין פוחד להיכנס לתוך הבית.הוא עדיין פחד מאנשים, ולא ידע ללכת עם רצועה. האצתי באישה המאכילה שתכניס אותו לביתה [בעלה היה בחו"ל,כך שזה היה אפשרי], על מנת שהוא יתרגל לבית וכך יהיה קל יותר למסור אותו. בסופו של דבר היא אכן לקחה אותו לביתה.פעם ראשונה שסטיבי היה בתוך בית. לאט לאט,שלב אחר שלב,הוא למד להתגבר על פחדיו מאנשים, ואף למד לטייל עם רתמה. הוא גילה שבית זה דבר נחמד ונעים-הוא ישן על מיטה,ובהמשך אף התחיל לשחק. די מהר הוא למד גם להתחנך מבחינת צרכים. לפני כחודש,האישה עזבה את הארץ בעקבות בעלה שפתח עסק בדרום-אפריקה. מצאתי לסטיבי פנסיון ביתי בו ישהה עד שנמצא לו בית מאמץ קבוע. זמן קצר לאחר שהוא הגיע לפנסיון, הוא רב שם עם אחד הכלבים, ובעלת הפנסיון דרשה שנוציא אותו תוך יום-יומיים. כמובן שבמשך כל התקופה הזו פרסמתי אותו באתר שלי ובאתרים נוספים, והפצתי עליו מיילים רבים לכמה שיותר אנשים. למרבה המזל, אמה של האישה הסכימה לקבל שוב את סטיבי.סטיבי הועבר חזרה אליה-ושמח לפגוש אותה שוב. הפעם הוא כבר לא פחד להיכנס לתוך הבית... במהלך השבוע האחרון מצאתי אישה שיכולה להיות בית הולם לסטיבי. היא הביעה נכונות לקחת אותו בסוף השבוע הנוכחי. כשהודעתי לאישה ששומרת על סטיבי, שכנראה מצאתי לו בית ושבקרוב הוא יעזוב את ביתה-כנראה "נפל לה האסימון" והיא הבינה שבעצם היא לא ממש רוצה להיפרד מהכלב החמוד...היום היא הודיעה לי שהיא רוצה שסטיבי יישאר איתה. סטיבי, רועה גרמני מעורב בארדל, כלב בינוני וחמוד, שכל חייו היה כלב רחוב מפוחד-הפך לכלב בית שמח ומחונך. בית האומנה שלו, שממילא מבחינתו הוא ביתו לכל דבר- הפך לביתו הקבוע.

ארוכה הדרך אל האושר!!!!

שלום לכולם.... יש כלבים שמוצאים בקלות ובמהירות את הבית החם שלהם. ויש כלבים, שעוברים תלאות אינסוף והרבה סבל עד שהם מגיעים אל המנוחה והנחלה. טוני הוא אחד הכלבים האלה. טוני הוא דלמטי מעורב מתוק בן 7. כל חייו הוא רק עבר ממקום למקום, ובכל מקום בסופו של דבר לא רצו בו מסיבות אילו ואחרות. וכל זאת למרות היותו כלב טוב, יפה ונוגע ללב. פשוט חוסר מזל מתמשך. בנוסף לכך גם קשרו אותו והתעמרו בו. הבית האחרון שבו היה טוני עד לפני כמה חודשים, היה בית טוב למראית-עין, וגרוע מאד בפועל. מדובר באנשים צעירים, זוג עם ילדים קטנים. דתיים-ליברלים, ולטענתם שניהם עורכי-דין. אנשים מבוססים שמדברים בצורה מתורבתת ועושים רושם מצויין. הם פנו אלי לפני כחצי שנה שהם לא רוצים להמשיך להחזיק בטוני, בטענה שהוא "תוקפני". כשדאגתי להוציא את טוני משם ולהעבירו לבית זמני עד שאמצא לו בית חדש-התברר לי למה הוא "תוקפני": הכלב היה קשור אצלם בחצר בקולר חלוד [הם מעולם לא הכניסוהו לבית],הוא היה מלא פרעושים וגירד עד זוב דם, הוא היה רזה מאד [הסתבר שזה מהאוכל הגרוע שהוא קיבל], ועל עורפו היה אבסס ענק. איזה כלב לא ישתגע בתנאים לא-תנאים כאלה?? במקום לטייל איתו עם רצועה, הם שחררו אותו שיטייל בחוץ לבד, ואנשים באיזור התלוננו שהכלב משוחרר. פעם אחת הוא נלקח להסגר בעקבות התלונות וחזר משם ממש מדוכא. פניתי ליועץ המשפטי של תל"ל בעקבות המצב הגרוע שהכלב היה כשהוצא משם וההזנחה הפושעת. הוא האיץ בי להגיש נגדם תלונה [לדבריו זו חובתי האזרחית לעשות זאת], וכך עשיתי. לפני כשבועיים פנתה אלי אישה שהכלב שלה נפטר בגיל 12. היא סיפרה לי שילדיה הבוגרים עזבו את הבית, והיא רוצה כלב שישמור עליה וידע לנבוח כשצריך, עכשיו כשהיא נשארה לבד בבית. המלצתי לה על טוני, שאין שומר יותר נאמן ממנו. אין לה כל כוונה להפוך כלב חלילה לכלב שמירה קשור, אלא היא פשוט רוצה להרגיש יותר בטוחה עם כלב שיש לו את התכונות של כלב שמירה. את הכלב הקודם שנפטר היא גידלה באהבה רבה עד יומו האחרון. טוני הגיע אליה לפני שבוע וחצי. ואתמול היא דיווחה לי שהכל בסדר. אני מאחלת מכל הלב לכלב המתוק הזה עוד שנים רבות של חיים טובים ומאושרים בביתו החדש-הכי מגיע לו בעולם! וכמו שכתבתי בכותרת-ארוכה הדרך אל האושר, אבל אם מתעקשים אפשר להגיע אליו בסופו של דבר.

באסטה

פנו אלי אנשים שמצאו גורה חמודה בצבע בז'. הם שמרו עליה כמה שבועות, ובסופו של דבר לא יכלו יותר להחזיק בה. הם נתנו לה את השם [המוזר במקצת ] "באסטה". מצאתי בחורה נחמדה בי-ם שהסכימה לשמור על באסטה עד שאמצא לה בית קבוע. הבחורה אהבה את באסטה, אך כשהיתה עוזבת את הבית-באסטה היתה מייללת [כדרכם של גורים הרבה פעמים ]. לרוע המזל לאותה בחורה היתה שכנה שהיללות של הגורה הפריעו לה-והיא התלוננה לפקחי העריה. בעקבות התלונה הזו, קרה דבר ממש הזוי: פקחי העריה הגיעו לבית של הבחורה, בשעה שהיא לא היתה בבית. כמובן שבאסטה היתה בבית. כשהם נוכחו שאין מענה לצלצוליהם בדלת-הם נכנסו לדירה מהמרפסת [!!!!]. את באסטה המפוחדת הם לכדו בכוח, ולקחו אותה עימם לעריה, להסגר! כשהבחורה שבה הביתה, היא נדהמה להיווכח שהגורה איננה. היא ידעה שהשכנה התלוננה לעריה, ואכן אישרו לנו שבאסטה המסכנה נמצאת בהסגר. [איפה נשמע כדבר הזה, שפקחי עריה נכנסים לבית שאין בו איש, ולוקחים בכוח כלב??] כמובן שיום למחרת התייצבתי עם הבחורה בעריה, ולאחר שידולים ותחנונים ושכנועים הצלחנו להוציא את באסטה, שעברה טראומה רצינית בעקבות ה"חטיפה" הזו [וזו היתה ממש חטיפה]. באסטה חזרה לביתה של הבחורה. לאחר זמן מה, לא יכלה יותר הבחורה לשמור על באסטה בשל בעיה עם בעל הדירה. מצאתי זוג צעיר שהסכים לקחת אותה, אבל רק לכמה ימים-זה היה התנאי שלהם. באסטה שכבה אצלם בפינה ונראה היה שהיא מדוכאת או חולה. שיערתי שזה היה מהטראומה ומהמעברים, וקיוויתי שהיא לא חטפה איזו מחלה בהסגר.... מאחר והיו לי רק כמה ימים בודדים למצוא לה בית, וממש לא רציתי שהיא שוב תטולטל לעוד מקום זמני, עברתי ל"הילוך גבוה" בחיפוש אחר בית הולם. מצאתי משפחה של עולים חדשים שרצו לאמץ כלב או כלבה-זוג הורים והבת שלהם-בת 16 בערך. הם באו לראות את באסטה. איך שהבת ראתה את הכלבה-היא מיד הרימה אותה על זרועותיה, ולא היתה מוכנה להוריד אותה או להיפרד ממנה. מיותר לציין שהמשפחה חזרה לביתה, כשבאסטה עדיין נמצאת בזרועותיה של הבת....בדיעבד התברר, שאותה משפחה היתה בהסגר כשבאסטה היתה שם, וכבר אז הם רצו אותה. באסטה התאוששה. היא ישנה עם הבת במיטה. פגשתי אותם עוד פעם אחת, כשהלכתי איתם לתת לבאסטה חיסון ושבב. לאחר כל מה שעברה באסטה, היא חיה עם המשפחה, מחוסנת ומקבלת הרבה אהבה.

בוניטה

בוניטה נולדה בהמלטה ביתית לכלבה של וטרינר. הוא לא עיקר את כלבתו,ושמעתי שהוא גם ממליץ ללקוחות שלו לאפשר לכלבות שלהם "לחוות" המלטה אחת לפני העיקור. האם הוא לא שמע על 250,000 כלבים שמורדמים בשנה? אגב, הוא לא היחיד. אני מכירה וטרינר שהמליץ ללקוחות שלו לא לסרס את הכלב שלהם עד גיל 3 כדי שיהיה לו "יותר ביטחון עצמי", ווטרינר אחר שזיווג בכוונה את הרועה הגרמנית הגזעית שלו עם רועה גרמני גזעי אחר. כמובן שאת הגורים הם מכרו בכסף רב...אלה וטרינרים שנחשבים טובים מבחינה מקצועית. חבל שאין להם את המודעות לפיצוץ האוכלוסין אצל הכלבים והכמות האסטרונומית של הרדמות ונטישות. בנוסף לכך שהוא לא עיקר את כלבתו ואפשר לה להמליט, הוא גם לא מסר את בוניטה לבית מוצלח [ומי יודע איך הוא מסר את הגורים האחרים...]. בוניטה חיתה בבית שבו לא הוציאו אותה כמעט לטיולים, והיא שהתה רוב הזמן במרפסת.בסופו של דבר האישה פנתה אלי שאמצא לבוניטה בית חדש, ולחצה עלי להוציאה בהקדם מביתה. בוניטה היא כלבה יפה בצבע חום כהה, מעורבת בויסלה. העברתי את בוניטה לפנסיון ביתי והתחלתי בפרסום וחיפוש אחר בית הולם..... בסופו של דבר מצאתי משפחה עם 2 ילדים קטנים ,שחיפשה כלב.הם באו לראות את בוניטה. שניים מבני המשפחה [הבת והאם] רצו מיידית לקחת את בוניטה. הן התאהבו בכלבה החמודה והיפה,שנתנה להן ללטף אותה בבטן...והשניים האחרים [הבן והאב] התלבטו ולא היו בטוחים. הם חזרו לביתם כדי לעשות "ישיבה משפחתית", בה כל בני המשפחה יגיעו להסכמה. לבת המאוכזבת, שרצתה לחזור הביתה עם בוניטה, הוסבר שאי אפשר לקחת כלב כשלא כל בני הבית שלמים עם ההחלטה...ממש דמוקראטיה במיטבה... לאחר כמה ימים של דיונים משפחתיים, הוחלט שהם לוקחים את בוניטה! ולבוניטה יש בית חדש, חצר ושני ילדים לשחק איתם.

בערוב ימיה,טארה זוכה סוף סוף לאושר הנכסף!!

טארה היא רועה גרמנית גזעית גדולה ומבוגרת, בערך בת 10. יש לה בעיית אגן והיא כבר לא במיטבה. היא ננטשה בבסיס צבאי ללא שבב, והיתה במצב של הזנחה קשה: היה לה חור ענק מהזנב ועד העצם, שהיה מלא ברימות של זבובים. כפי הנראה לקחו אותה לשמירה [גורלם של הרבה רועים גרמניים], ולעת זקנה-זרקו אותה. טארה טופלה והתגלתה ככלבה נדירה בעלת אופי טוב ומקסים. היא שוכנה בחתולייה כי שם אין גישה לזבובים, ואז התגלה שבנוסף לכל מעלותיה, היא גם מאד טובה עם חתולים. הם התכרבלו בחיקה והרגישו מאד בטוחים בסביבתה. למרות החיים הקשים שעברה,היא מדהימה ויש לה שמחת חיים. לפני כמה חודשים לקחה את טארה אישה מאיזור הצפון. טארה היתה בטוחה שהינה היא הגיעה אל הבית המיוחל. אך ברגע שהאישה גילתה שהכלבה אינה מעוקרת [היא הבינה שהיא מעוקרת]- היא החזירה את טארה בחמת זעם לאותו מקום ממנו לקחה אותה. את כל העצבים היא הוציאה על הכלבה המסכנה שלא עשתה לה כל רע. טארה הועברה לכלביה. פתחתי עליה קבוצה בפייסבוק וחיפשתי לה בית במרץ [פרסום באתרים,הפצת מיילים וכדו']. באיזשהו שלב, האישה התקשרה ורצתה שוב את טארה, אך לא הסכמתי לתת לה אותה שוב. בפעם הקודמת לא היתה לה כל חמלה על הכלבה, והיא השליכה אותה בפתח הכלביה בחמת זעם כאילו היתה זוג נעליים בלוי. ההתעקשות והמאמצים השתלמו ונשאו פרי-מצאתי לטארה המקסימה בית נהדר, אוהב וסבלני. בדיוק כמו שהיא ראויה. היום טארה נמסרה לבעליה החדשים, שלא היה אכפת להם שהיא כבר מבוגרת וקשה לה ללכת בגלל האגן. הם לקחו אותה כמו שהיא, באהבה. לאחר שהאישה הקודמת נסעה עם טארה כמה שעות הלוך ושוב [פעם כשלקחה, ופעם כשהחזירה אותה], היום יש לטארה שוב שלוש שעות נסיעה ארוכות עד ביתה החדש. וזו הנסיעה האחרונה. מחכה לה בית של אנשים אוהבי חיות אמיתיים,שלהם 4 כלבים צעירים וכלבה מבוגרת. עכשיו, לטארה יש בית חם שבו תוכל להזדקן בכבוד.החיים לא האירו לה פנים, וכפי הנראה לא נשאר לה עוד הרבה, אבל את מה שנשאר - היא תעביר ברוגע ובנעימים. ובערוב ימיה, היא תזכה סוף סוף, לראשונה בחייה, לראות מה זה בית חם. ויש לה גם חברים חדשים - 5 כלבים חביבים שישמשו לה חברה בביתה החדש.

שיבה

שיבה,רועה בלגית מעורבת, היתה שייכת לאדם מבוגר. כשהוא הזדקן כבר לא היה לו כוח לטפל בשיבה או להוציאה לטיולים. הוא עבר להתגורר בביתם של בנו, כלתו ונכדיו בקיבוץ. הם לא הסכימו ששיבה תתגורר בתוך הבית שלהם, ולכן קשרו את שיבה המסכנה בחוץ. גם לטיולים לא התאים להם להוציא אותה [ולבעליה, כאמור, כבר לא היה כוח לטייל איתה]. לפיכך שיבה היתה קשורה כל הזמן בחוץ, ללא טיולים. הם פנו אלי שאמצא לשיבה בית חדש. כמובן שהסיפור על כלבה שקשורה בחוץ ללא טיולים דרבן אותי לעזור לה ולחפש לה בית. נסיונותי לדבר איתם שיטיילו איתה- לא עזרו. לאחר תקופה של חיפושים וסינון הבתים הלא מתאימים, הגעתי למישהי שיש לה אחות שמאד אוהבת כלבים. יצרתי קשר עם האחות, נשואה עם ילדים שכבר יש לה כלבה אחת. הסיפור של שיבה נגע לליבה והיא הסכימה לאמץ אותה. לאחר שיחה איתה ועם בעלה, גיליתי אנשים באמת טובים שאוהבים חיות. עכשיו היה צריך לארגן את ההעברה-כי הקיבוץ בו היתה שיבה והבית המיועד נמצאים בשני קצוות שונים בארץ...מדובר בנסיעה של קרוב לשלוש שעות. ידידים שלי [שאימצו ממני כלבה מקסימה] התנדבו להסיע את שיבה חצי דרך, ובמחצית הדרך הם פגשו שכנים של המאמצים החדשים-שהסיעו את שיבה עד לביתה החדש. ממש מבצע! שיבה הגיעה לבית החדש, ובו פגשה את בני המשפחה ואת הכלבה השניה. ההתאקלמות לא היתה קשה. שיבה חיה איתם באושר רב, הם אומרים שהיא ממש מדהימה, והיא מסתדרת מצויין עם הכלבה השניה-הן הפכו ממש חברות.

בן בן

חבר!

קיבלתי פנייה לעזרה לגבי גור-כלבים ממש קטן, בן פחות מחודש. זהו גיל שגור עדיין נמצא עם אמו ויונק. אך הגור הזה לא היה עם אמו, והיה צורך למצוא לו מקום טוב. למרבה המזל, מצאתי בית אומן טוב בי-ם [משפחה שאימצה דרכי כלבה דלמטית חמודה]. הם לקחו את הקטנצ'יק וטיפלו בו מאד יפה. ממש כמו בתינוק....הוא ישן במיטה יחד איתם וקיבל הרבה אהבה. הוא שהה שם כחודש, ובגיל חודשיים דאגתי לו לחיסון ראשון. חיפשתי לו בית. האנשים ששמרו עליו קראו לו "פוזי", על שמו של פוזי הדוב מ"החבובות", כי הוא היה נראה כמו דובון קטן..... זמן קצר לאחר החיסון,מצאתי לפוזי בית. משפחה נחמדה ממעלה-אדומים. האב והבת הגיעו בתור נציגי המשפחה לראות את הגור. הם אהבו אותו,ולקחו אותו איתם. פוזי גדל, והפך להיות כלב לתפארת. או כמו שהבת מגדירה אותו- "הכלב הכי מושלם בעולם". הם שינו את שמו ל"חבר". ובאמת מה יותר מתאים מהשם הזה-הרי הכלב הוא החבר הכי טוב שיש. חבר חי באושר עם בעליו במעלה אדומים. ובהזדמנות זו, מאחר ומחר זה חג הפסח שנקרא גם "חג החירות"- אני רוצה לאחל לכל כלבי המכלאות שיצאו לחירות, מהכלובים-היישר לבתים חמים!

הסיפור המדהים של קיארה!

שבוע טוב!

קיארה היא רועה גרמנית יפהפיה. למרבה הצער,כשהיא היתה גורה היא נקלעה לעיר העתיקה, ושם עברה התעללות

אצל ערבים. היא חולצה משם מפוחדת ועם טראומה.
בחורה ירושלמית עשתה עליה אומנה, וביקשה ממני למצוא בית לקיארה. כעבור כמה זמן מצאתי זוג מקסים מצפת. הם הגיעו

לי-ם,ולקחו איתם את קיארה לנסיעה ארוכה,עד צפת. באותו לילה קיארה הגיעה אל ביתה הקבוע. 

בנתיים קיארה גדלה. הזוג כבר עבר מאז לאיזור השרון. ספיחים של אותה התעללות עדיין נשארו בהתנהגותה של הכלבה,ואולי

יישארו לתמיד. אך הביטחון שלה התחזק והיא למדה לנבוח על עוברים ושבים,שזה דבר משמח.

לאחרונה נולדה תינוקת לזוג. קיארה מסתדרת עם הקטנה [בניגוד להרבה כלבים שלא מוכנים לקבל תינוק חדש ומראים סימני-קינאה].

וכך הפך מקרה התעללות מצער, לסיפור עם סוף טוב!

שתהיה שנה אזרחית טובה לכולם וכמובן להולכים על 4, עם הרבה אימוצים.

פנדה

מכר שלי הלך באחת השבתות בשכונה חרדית בי-ם, וראה כמה ילדים חרדים מחזיקים בגורת-כלבים קטנה ומתוקה. הוא לקח מהם את הגורה. ילדים חרדים, ובכלל חרדים, כידוע, לא תמיד יודעים איך להתייחס לבע"ח....הוא המשיך ללכת כשהגורה בידיו, ולא בדיוק ידע מה לעשות איתה. כשהגיע לאיזור המדרחוב, בא מולו זוג נחמד, והם התפעלו מהמתיקות של הגורה. הם הסכימו לקחת אותה לאומנה לתקופה קצרה. היא היתה בת חודש וחצי בלבד. הוא יצר איתי קשר וסיפר לי על העניין. לקחתי את הגורה לוטרינר לבדיקה כללית. היא היתה גורה מתוקה בצבעים שחור-לבן, ולכן קראתי לה "פנדה". מישהו ששמע עליה אמר שהוא רוצה לאמץ אותה. הוא לקח את פנדה אליו. היא היתה אצלו כחודשיים. הוא נוכח שגידול גורה זה לא דבר שהוא יכול או מוכן להתמודד איתו,והחזיר את פנדה. סידרתי לפנדה בית אומן חדש. הזוג ששמר עליה קודם, לא הסכים לקבלה שוב כי החתול שלהם לא הסתדר עם פנדה. פנדה גדלה, והפכה לגורה יפה. בת קרוב לארבעה חודשים. ואז מצאתי זוג מאד נחמד שגרים ביישוב. סיפרתי להם על פנדה, והם באו לראות אותה,ואהבו אותה.המסירה היתה כמו שצריך, עם חוזה אימוץ והתחייבות לעיקור. הם לקחו איתם את הגורה החמודה עוד באותו ערב. כמובן שהמשכתי להיות איתם בקשר. כעבור חודשיים, פנדה עברה עיקור. הם אוהבים אותה והכל בסדר.

ניקיטה הבוקסרית עוברת לירושלים!

מיקי נשאר בבית!

בובה הפודלית

גולדי

החתולה שניצלה

צ'יקיטה

גאיה

שלום לכולם...
גאיה היא כלבה די גדולה בת שנה וחצי,מעורבת ברועה גרמני. חמודה וחברותית.מי שמצאה אותה משוטטת פנתה
אלי שאמצא לה מקום . היא היתה בתחילה בבית זמני,אך שם לא יכלו עוד להמשיך להחזיק בה.
העברתי את גאיה לבית אומן. במהלך שהותה שם דאגתי לה לכל החיסונים,לשבב ולרשיון. כמובן שפרסמתי אותה
וחיפשתי לה בית במרץ.
לאחרונה גאיה החמודה מצאה בית,משפחה עם חצר.הכלבה מרוצה,הילדים מרוצים. אני מאחלת להם חיים נעימים יחדיו.
כמובן שאני בקשר איתם. בקרוב היא תעבור גם עיקור.
התחלה חדשה לגאיה לשנה החדשה.
שתהיה שנה עם הרבה בשורות טובות.

הסיפור היפה על יופה היפה!

יופה היא כלבה חמודה,לבנה ויפהפייה. היא היתה שייכת לבחור צעיר. כשהבחור הכיר את בת הזוג שלו,שאיתה
הוא התארס,זוגתו לא הסכימה שיופה תצטרף אליהם לחייהם המשותפים כזוג....לכן הוא פנה אלי שאמצא לה בית חדש.
מצאתי ליופה החמודה בית אומן טוב בירושלים-זוג צעיר אמריקאי ונחמד,שהתגורר בדירת גג בנחלאות. לזוג היה
עוד כלב משלהם. הם לקחו את יופה באופן זמני,עד שאמצא לה בית קבוע.
יופה השתלבה טוב אצל הזוג החביב ושיחקה על הגג עם הכלב שלהם...אט אט הפכה בת-משפחה. באיזשהו שלב
בני הזוג הרגישו שהם הולכים ומתאהבים בה,,,איך אפשר שלא? ואז הם בישרו לי,כמה שבועות אחרי שהם לקחו אותה-שזהו.
היא נשארת איתם! לשמחתי ולשמחתה של יופה כמובן.
בנתיים המשפחה התרחבה,ונולדה להם תינוקת. זו האינדיקציה הטובה ביותר לכך שמדובר בבית טוב-שהכלב נשאר גם עם
הצטרפות ילדים למשפחה. יופה היא בת- בית לכל דבר וחיה באושר עם המשפחה שלה.התמונה המצורפת מדברת בעד עצמה...
[והבחור שויתר עליה בזמנו בגלל בת-הזוג? הוא ממש הפסיד בת משפחה נאמנה...]
שבוע טוב ובשורות טובות.

סהר

בג'נקיאדה בי-ם נמצאו שלושה גורי-כלבים אחים,מתוקים ויפהפיים.
העברתי אותם לבית אומן בי-ם אצל זוג צעיר, וחיפשתי להם בתים. שני גורים מצאו בתים חדשים.
נשאר הגור השלישי,שהיה החכם ביותר מבין השלושה: גור לבן עם שני כתמים שחורים בצידי הראש.
מקסים ושובה-לב. קראתי לו סהר. בתחילה לקחה את סהר משפחה,אך כשהבינו במה זה כרוך לגדל גור
בבית,הם החזירו אותו.
בנתיים,הזוג כבר לא יכל להחזיק יותר בסהר החמוד,ושלחתי אותו לבית אומן שני,בבאר שבע.שני הבתים האומנים אהבו מאד
את סהר. אי אפשר לעמוד בפני מתיקותו ואישיותו.
ואז נמצא לו הבית האמיתי שלו-בחור צעיר ומאד נחמד מב"ש שהחליט לאמץ אותו. הוא לקח את סהר אליו,ודאג לו
לחיסונים ולסירוס.הוא קורא לו "סטאקי".
סהר-סטאקי גדל ונהיה כלב לתפארת,והוא חי באושר ובאהבה עם הבחור. תמונתו מצורפת כאן.

ארוכה הדרך אל האושר 2

שבוע טוב!
סיפור חייו הקשה והמיוסר של טוני,דלמטי מעורב חמוד ויפה ולא צעיר,מלווה אותי שנים. זה אחד הכלבים
שאנשים אחרים אולי היו מוותרים על המאמצים, ושולחים להרדמה. הוא כל חייו טולטל ממקום למקום,תמיד לא רצו בו,
והתרגל לכך שעד שהוא כבר מתרגל למישהו-בסוף הוא ננטש. הוא עבר קשירות ממשוכות ואף הזנחה פושעת הגובלת
בהתעללות קשה. הוא עבר הכל! הוא כבר בן תשע.
מביתו הלפני אחרון הוא הוצא במצב קשה ביותר-רזה כשלד,מלא פרעושים,פצוע ועם אבסס ענק על העורף. מצאתי לו בית חדש,
אך בשל מקרה של נשיכה כשהוא ברח מהחצר-האישה החליטה שהיא אינה רוצה בו יותר. היא אפילו לא הסכימה להשאירו
אצלה עד למציאת בית חדש. נאלצתי לחפש לו פנסיון,שזה אומר עוד טלטול,ולממן את שהותו שם ע"י גיוס תרומות.
הפנסיון היה סביר,טוני היה שם בחצר והיתה לו חברה של כלב נוסף.
מאמצים רבים השקעתי בחיפוש אחר בית חדש, שלא יאכזב הפעם. הורדתי הרבה דמעות על מר גורלו של טוני,ולאחר עשרות
טלפונים ומאות מיילים-מצאתי לו בית חדש!
היום טוני החמוד הגיע לביתו החדש והתקבל בנשיקות. אני מאחלת לו ולבעליו החדשים רק טוב!
אני סבורה שגם כלבים לא צעירים,שעברו סבל,ראויים למצוא את האושר הנכסף. מבחינתי אין דבר כזה "כלב לא מסיר".
לכל כלב יש את הבית המתאים לו-אם רק מתאמצים ולא מוותרים.
אין כותרת שמתאימה יותר לסיפורו של טוני,מהכותרת הנוכחית: ארוכה הדרך אך האושר.
המשך בשורות טובות וחורף נעים!

סוף מוצלח לסיפור המדהים של שוגי!!!

בבר

את הלברדור המקסים הזה מצאה משפחה. הם לקחו אותו אליהם לחצר באופן זמני. הם

לא רצו לאמץ אותו, ולכן האישה פנתה אלי שאמצא לו בית. הם קראו לו "באדי".

באדי הוא לברדור יפה עם עניים חכמות מאד.

התחלתי לחפש בית לבאדי החמוד, ולאחר כמה זמן מצאתי בחור צעיר מקיבוץ שהתעניין בכלב.

בשבת אחת, גשומה וסוערת במיוחד, הבחור הגיע עם אימו לירושלים לראות את באדי.

הם חזרו את כל הדרך בגשם לקיבוץ...יחד עם הכלב.

הבחור קורא לו "בבר". כיום בבר  הוא קיבוצניק גאה, ואהוב מאד ע"י בעליו, שמכנה אותו

" הכלב החכם באדם".

מצורפות כאן תמונות של המקסים, לשטוף את העניים....

שבוע טוב ובשורות טובות!

  

 

למוקה המדהימה יש סופסוף בית!

לפני כחצי שנה נמצאה בי-ם גורה מתוקה משוטטת. הבחור שמצא אותה הביא אותה לחנות-חיות,ומשם
התקשרו אלי שאמצא לה סידור עוד באותו יום. הגעתי לחנות, ומצאתי גורה מתוקה מאין כמותה ישנה לה בשלווה בחנות...
התאהבתי מיד כמובן. נתתי לה את השם מוקה בשל צבעה. התחלתי סדרת טלפונים, ומצאתי לה פנסיון לשבוע.
כעבור השבוע שוב הייתי צריכה למצוא מקום לגורה המקסימה. מצאתי בית אומן ב...אשדוד, וביקשתי ממישהו
שיסיע אותה מי-ם לאשדוד. עשיתי הכל כדי שהיא לא תגיע חלילה למכלאה או להסגר, אלא לבית ,לפחות זמני.
מוקה נקשרה למשפחה האומנת, שם יש עוד כלבה. חודשים היא שהתה אצלם, ובמהלך החודשים היא קיבלה חיסונים, ובהמשך אף עוקרה. פרסמתי אותה באינטנסיביות, הפצתי המון מיילים ופתחתי לה קבוצה בפייסבוק.
מוקה היא כלבה די גדולה, יפהפייה. אנרגטית ומרעיפה אהבה וליקוקים על כולם, במיוחד על ילדים אותם היא מאד
אוהבת ומלקקת אותם בעדינות.

לפני חודשים אחדים רצו אותה שני ילדים בוגרים, אך האם לא רצתה את מוקה כי...יש לה אוזן אחת שמוטה....בהמשך
עוד שני בתים לקחו אותה לנסיון והחזירו, כי היא בלחץ בלילה ראשון בבית חדש [דבר שהוא טבעי!] ונובחת ומתרוצצת
בחוסר מנוחה, והאנשים לא ידעו או לא רצו להתמודד עם זה. כך ששלוש פעמים היא הגיע לבית פוטנציאלי וחזרה כעבור
יום לביתה האומן.
חצי שנה עברה מאז היא נמצאה בי-ם. חצי שנה בה התאהבנו בה וראינו איך היא גדלה ומעניקה אהבה ללא גבול לכולם.
ובשבת האחרונה-מוקה אומצה ע"י משפחה עם ילדים, דבר שמתאים לה כי היא כאמור אוהבת ילדים מאד. עכשיו היא בביתה החדש
בקיבוץ והילדים שמחים איתה. עבר כמעט שבוע, והם מדווחים שהכל בסדר.
שיהיה רק אושר לכלבה המיוחדת, המדהימה והיפה הזו עם משפחתה החדשה.

הסמוייאדית היפה-בחזרה בבית!!

הכלב העיוור מצא בית בשעה טובה!

לבילי המקסים יש בית קבוע

התחלה חדשה לכלבונת חמודה-סיפור משמח

התלאות של צוציק [ויש סוף טוב!]

צ'צ'ילה

איך אפשר לוותר על כזו נסיכה??

ממנוע לוהט....לבית אוהב!!!

דנדי!!

שבוע טוב...

דנדי היתה שייכת במשך חמש שנים, מאז היותה גורה, לאישה מסויימת. לאחר חמש שנים, האישה

החליטה למסור את דנדי. אנשים לא מבינים את המשמעות של אימוץ כלב: זהו בן בית לכל דבר,

 ויש לספק לו בית אוהב ואת כל צרכיו למשך כל חייו. זה לא חפץ שמעבירים הלאה, ולא משנה אילו

 תהפוכות עוברים בחיים. היא מסרה אותה ממש גרוע-לפועל ערבי שהבטיח לכלבה חצר וילדים...

 שלושה חודשים לאחר המסירה המיותרת והאומללה הזו, דנדי נמצאה משוטטת רעבה ומסכנה, וחוטים קשורים

 לצווארה........למרבה המזל מי שמצא אותה הוא ירושלמי טוב לב. הוא לקח אותה זמנית לביתו ופנה אלי

 שאמצא לה בית חדש.

 

התחלתי בפרסום מאסיבי של הכלבה, שהתגלתה כמחונכת בבית לחלוטין ואוהבת ילדים ואפילו חתולים

 [רק עם כלבים אחרים משום מה אינה מסתדרת]. היא מעוקרת. לאחרונה התגלתה אצל דנדי איזו בעייה

 בריאותית והיא טופלה.

 לאחר מאמצים,מצאתי משפחה מאיזור מודיעין עם ילדים בוגרים שהתעניינה בכלבה.הם הגיעו לראות אותה,

 ומאחר והיא היתה עם בעיית הבריאות הם חיכו שבועיים עד שתתאושש.

 

לאחרונה, דנדי עברה אל ביתה החדש והיא מתאקלמת שם. זו משפחה אייכותית ואני מאחלת לכלבה הנהדרת

 הזו שמעתה תחיה באושר בביתה החדש לכל חייה!

 [התמונות הן מהבית האומן , לפני שהרגישה לא טוב. תמונות מהבית החדש הובטחו לי בקרוב].

סיאלו שבה הביתה היום!

הפינצ'רית שהושבה לבעליה!

לסקאיי החמודה יש בית

שבוע טוב,
סקאיי היא כנענית מקסימה וחמודה
[מעורבת עם זאב לבן]. איש ירושלמי שיש לו כלב
קטן הסכים לעשות עליה אומנה עד למציאת בית קבוע. אז היא עוד היתה גורה.
עזרתי לו בחיפוש אחר בית לחמודה. הראיתי אותה לאישה שבאה עם הילד ורצתה את סקאיי, אך
בעלה לא רצה ולכן הם לא לקחו אותה.
אחר כך האומן מסר אותה בעצמו מסירה גרועה לאנשים שבסוף זרקו אותה....[היו לו כוונות
טובות, אך כנראה הוא לא מנוסה בבדיקת בתים לכלבים]. הוא שוב
לקח אליו את סקאיי שכבר היתה בהריון. הוא לקח אותה לעיקור.
עבר כמה זמן, והאיש האומן אמנם כלל לא תכנן שכך יהיה, אבל..סקאיי כבר נשארה איתו.היא
היום בת- בית אצלו יחד עם הכלב הקטן המבוגר.
ממש הערב פגשתי את שלושתם. סקאיי נראית טוב. היא זכרה אותי והתרפקה עלי בשמחה.
[תמונתה מצורפת כאן]. סקאיי עכשיו היא כלבת בית מעוקרת ומטופלת.
המשך בשורות טובות.

 

 

 

פיטבול שב הביתה!!!!!!

ננה המתוקה מצאה את מקומה

דבה

לטושקה יש מקום להזדקן בכבוד !

סוזי!

התחלה חדשה ל..אסתי!

התחלה חדשה לסטיץ' החמוד

הרפתקאת חילוץ ליילית שהסתיימה בהצלחה!!!!

מאתר בנייה.....לבית חם!

מהפך לטובה בחייה של סקאי

"מבצע ניקי" עבר בהצלחה

חתלתולה חמודה שהגיעה למקום בטוח

בשורה טובה על אימוץ ופורים שמח

סוף מתוק לכלבה מתוקה....

בשורה טובה ושנה טובה

חג שמח לספייק!

ג'ינג'ר המתוק אומץ!

איזה סוף נאה לשנה האזרחית!

זה סיפורה של חתולה ירושלמית ברת מזל.........

בית חדש לקרמבו הקטן

חתלתולה ירושלמית יפה שמצאה בית

סיפורה של ג'ורג'ה

הסיפור המשמח של פיצי...שהיום היא ציפי

בשורה טובה על כלבונת בת עשר שמצאה בית!

איזה סוף שמח לסיפור של קאיה המקסימה!

גרשון הגבר...

חתול שחור מביא מזל......

בשורה משמחת!

סוף טוב-המשך למייל קודם שלי!

צ'אנגה החמודה והיפה מצאה בית!

אגוז

מהגשם-לבית חדש!

קוקה'לה מתוקה'לה מסודרת...

בשעה טובה הדלמטית המתוקה מצאה בית חדש

נחת גדולה............

שועלית קטנטנה הגיעה אל המנוחה והנחלה

גם לכלבים אפילפטיים מגיע בית חם ואוהב

בשורה טובה לתחילת שבוע

סיפור ארוך, כואב וסבוך שהגיע לסוף טוב!!!!!!

גור מהמם שמצא בית

זה סיפורה של חתולה ירושלמית ברת מזל.........

חמוד בן עשר מצא בית-כך מתחילים שבוע חדש!!!!!

חתולונת אחת קטנטנה וגיבורה

מנומר זה הכי הכי...ויש סוף טוב!

החתולה שניצלה !

בדרכי חזרה מהנגינה אני מפזרת אוכל לחתולים הנקרים בדרכי..לפני פחות משבוע שמעתי בדרכי הביתה יללות של גור חתולים שהגיעו מתוך אתר בנייה. לא ידעתי אם הגור לכוד או לא,אך היה נשמע שהוא במצוקה כלשהי. לא יכלתי להיכנס ולחפש אותו,כי היה לילה וחשוך,והאתר מלא קרשים ואבנים.....התקשרתי למספר ירושלמים במטרה שיבוא איתי מישהו לבדוק היכן הגור. לצערי אף אחד מאלה שפניתי אליהם לא הסכים לבוא איתי.
למחרת שוב שמעתי מאותו מקום את יללות גור החתולים....פרסמתי בפייסבוק פנייה ובה ביקשתי עזרה באיתור הגור המיילל.
מישהי הסכימה ללכת למחרת,אך לטענתה היא לא שמעה דבר.באותו לילה שמעתי אותו שוב. כבר לילה שלישי ברציפות.המשכתי לחפש מי שיצטרף אלי-בכוחות משותפים יותר קל להיכנס למקום כזה.
ואז ענתה לי אישה ירושלמית אוהבת חיות שאימצה ממני כלבה חמודה לא מזמן,שהיא מוכנה לבוא לעזור!
ב 24.30 בלילה נפגשנו. ואכן איתרנו את החתלתולה-חמודה מאד,בערך בת חודשיים.היא היתה מיובשת לחלוטין ורזה כשלד. היה ברור שכמה ימים היא לא שתתה ולא אכלה.רק יללה וקראה לעזרה....נתתי לה לשתות,והיא שתתה ושתתה ללא סוף....אין ספק שעוד יום-יומיים היא לא היתה שורדת.
זה היה לפני גל החום של 39 מעלות בי-ם.
לאחר התייעצות בינינו,החלטנו שלא להשאירה שם,למרות שמחוץ לאתר הבנייה יש הרבה חתולים שמקבלים אוכל ומים על בסיס קבוע,וסביר להניח שאחת מהם היא האמא של הגורה.פשוט הגורה היתה במצב פיזי כזה שהיא נזקקה לטיפול ביתי.
האישה לקחה אותה אל ביתה.השארתי לחתולים שם כמות אוכל גדולה שתספיק להם להרבה זמן.
והחתלתולה החמודה-היא כבר הרוותה את צמאונה,ועכשיו היא בידיים טובות!

סוף משמח !!!!!!!

שבת ראשונה בבית חדש

נמרון שמצא את ביתו...

רוקי

בשעה טובה, בית חדש לכלבלב חמוד...

סוף טוב, הכל טוב.....

מסכנת המתה.....לבית חדש!

נחת ענקית לכבוד השבת

שבת שלום לאוהבי הכלבים........

היצור המדהים הזה, המלכותי והמיוחד, אמסטף מעורב בזאב, שוטט ללא שבב

באשקלון. אני מניחה שהוא ננטש. כמובן שאיש לא דאג לו לסירוס.

יש את הכלבים האלה שמיד, תוך שניה, נכנסים לי ללב............וכזה הוא הכלב

הזה. מעולם לא הצלחתי להבין את הגישה של אנשים רבים, שאומרת שכלבים מנומרים הם לכאורה פחות מסירים, רצויים

או יפים. אין לזה שום בסיס, הבל הבלים.....המנומרים הם הכי הכי. מיוחדים וחמודים ויפים ותמיד בעלי אופי מיוחד במינו וטוב. תראו איזה מבט חכם יש לו ואנושי !!!!!!! אין דברים כאלה.

הפעם לקח לי יום אחד בלבד למצוא לו בית. בעקבות הפוסט שלי מישהו באמת התאהב בכלב הזה [ובצדק!].

מישהו חולוני שהיה לו אמסטף בעבר שהגיע לגיל 13, ולאחר יממה של טלפונים, הודעות ותיאומים,

הנסיך המיוחד הועבר הערב אחר כבוד מאשקלון לחולון.

רק אתמול היה הוא כלב חסר בית עם גורל לא ברור, והיום הוא כבר נמצא בבית חדש משלו, והתחלה מבטיחה לפניו!!!!!

נאחל הצלחה לשניהם! כמובן שהמאמץ החדש מתחייב לדאוג לסירוס.

המשך בשורות טובות.