לופה

ערב אחד, כשטיילתי עם כלבי, ראיתי לא רחוק מביתי כלבה צעירה ומתוקה, אולי בת חצי שנה, יושבת ליד מכולת שכונתית.היה נראה שאין לה מקום לחזור אליו. שמתי את הכלבים שלי בבית,לקחתי קולר, אוכל ורצועה, וכמובן את מחברות אימוץ - הכלבים שלי, וחזרתי אל הכלבונת. היא היתה עדיין שם. מאד עדינה וחמודה. שאלתי עובר-אורח אם הוא יודע של מי היא, והוא ענה שהכלבה הזו כבר כמה ימים יושבת פה ליד המכולת. נתתי לה אוכל ומים, והתחלתי לעשות טלפונים שדליתי ממחברות-האימוץ,במטרה למצוא למתוקה מקום לינה, לפחות ללילה הקרוב. עשיתי הרבה טלפונים, אך ללא תוצאות. החלטתי שאני לא עוזבת את המקום עד שאני מוצאת לכלבונת סידור - הרי אי אפשר להשאירה ברחוב. שעה וחצי ישבתי בחשיכה ליד הכלבה, מטלפנת לכל מיני אנשים. כעבור שעה וחצי של טלפונים, התקשרתי לבחור ירושלמי שבכלל רצה לאמץ בוקסר. ביקשתי ממנו שרק ישמור עליה עד שאמצא לה בית קבוע. הוא הסכים. לקחתי את הכלבה אל הבחור. סוף סוף היא היתה בתוך בית, ולא ברחוב. הבחור שמר עליה ודיווח לי שהיא כלבה טובה ומחונכת.כעבור תקופה מסויימת-הוא הודיע לי, לשמחתי-שהחמודה נשארת איתו - הוא מאמץ אותה! [והוא בתחילה בכלל רצה בוקסר...] הוא קרא לה לופה-lupa. לופה חיה עד היום אצל הבחור, מעוקרת ומאושרת.