רמבו

במכלאה של צב"ח שהה חודשים ארוכים מאד כלב שחור חמוד, די גדול ועם רגל אחת לבנה עם נקודות שחורות.איש לא אימץ אותו. פנתה אלי מישהי מצב"ח וביקשה את עזרתי במציאת בית עבורו. העברתי אותו דבר ראשון לפנסיון ביתי, על מנת שיתחנך לבית ואז יהיה קל יותר למסור אותו. קראתי לו "רמבו". לא היה קל לחנך את רמבו. לקח לו זמן רב ללמוד לעשות את צרכיו בטיול ולא בבית. הוא היה הולך לטיול ארוך ולא עושה כלום, ואז מגיע לבית-ועושה. מאלף ייעץ לי להיעזר בשיטה שבה קושרים אותו למקום הלינה שלו, עד שילמד לעשות בחוץ. כי כלב אף פעם לא עושה במקום בו הוא ישן. השיטה עבדה. אט-אט למד רמבו כיצד להיות מחונך לבית. במשך כל הזמן הזה כמובן פרסמתי אותו במטרה למצוא לו בית חם. בעלת הפנסיון, שבתחילה התרגזה על כך שלוקח לו זמן ללמוד, בסוף נקשרה מאד לרמבו החמוד. הוא מצידו שמר עליה מכל משמר, ולא נתן לאנשים זרים [בעיקר גברים] להתקרב אליה.... לאחר 3 שבועות, התקשר אלי בחור תל-אביבי.הוא ראה את תמונתו של רמבו באינטרנט,ולטענתו "משהו בעניים של הכלב"גרמו לו לרצות את הכלב הספציפי הזה. הוא סיפר לי ששני כלביו נפטרו לא מזמן, ממחלה ומזקנה,והבית נהיה ריק. קבעתי איתו שיגיע לירושלים כדי לראות את רמבו,ולקחת אותו. הבחור הגיע,ואיך שהוא נכנס לתוך הבית-רמבו הרגיש מאויים. הוא חשב כנראה שהבחור עלול להזיק לבעלת הפנסיון. הוא נהם עליו ולא נתן לו להתקרב אליו. אך הבחור, עקשן לא פחות מרמבו, לא ויתר. החלטנו לרדת איתו לרחוב,אולי שם רמבו ייתן לו לטייל איתו.אך רמבו ממש פחד מהבחור, שניסה בסבלנות רבה להתקרב לכלב וללטף אותו. למרות קבלת-הפנים הלא מלבבת לה הוא זכה מרמבו, אותו בחור היה נחוש בדעתו שזה הכלב שהוא רוצה לאמץ. עזרתי לו להכניס את רמבו לאוטו. זה לא היה קל... בסופו של דבר רמבו הגיע לביתו החדש בתל-אביב, והבין שהבעלים החדש שלו רוצה בטובתו ולא מהווה איום. הוא התחיל להתרגל לבחור ולבית החדש. היום רמבו, ששמו שונה ל"בולי", ובעליו חיים באושר רב.
חג שבועות שמח ובשורות טובות,תרצה.