שבוע טוב.

גורה טריקולורית זו נמצאה שוכבת ללא תנועה, כנראה קיבלה מכה חזקה ממשהו, מכה שגרמה לה פגיעה באיברים פנימיים.

האבחון היה הרניה והיה עליה לעבור ניתוח שבמהלכו גם נאלצו להוציא לה כליה אחת ואת התכול.

ומדובר כאן בגורה בת כמה חודשים בלבד. אפילו חתול בוגר לא תמיד ישרוד ניתוח לא פשוט כזה, קל וחומר גורונת קטנה...

אלא שכאן מדובר בפייטרית אמיתית. קטנה בגודל...אך גדולה בכוח הרצון.

הניתוח עבר והיא שרדה. לקח זמן עד שיכלה שוב לאכול בכוחות עצמה, שאבו לה כמה פעמים נוזלים. תהליך קשה וכואב לגוף כזה קטן. אבל....פייטרית כבר אמרתי?

גם בתוך הכלוב בימי האשפוז, הקטנה שלחה זרועות מחוץ לסורגי הכלוב ורצתה ליטופים. חתולונת שאוהבת את החיים ולא מוכנה לוותר עליהם.

ברגע שטיפה התחזקה ויכלה לאכול לבד, היא עברה לאומנה זמנית לעשרה ימי התאוששות.

בתום עשרת ימי ההתאוששות, האומנת החזירה אותה למקום ממנו נלקחה, מקום בו היא מרגישה בבית.

איך שהיא שוחררה מהכלוב לסביבה המוכרת לה, היא כבר הרגישה בבית וגירדה את גזע העץ הסמוך.

מאחר ומדובר בשכונת מגוריי בי-ם, האומנת הראתה לי בדיוק היכן הקטנה שוחררה והלכנו יחד לחפש אותה.

איתרתי את בעליה של החתולה, להם לא היה מושג קל שבקלים מה קרה לה ולאן היא נעלמה למשך שבועיים. ייתכן שכשהיא יצאה מהחצר החוצה, פגע בה אולי אופנוע [כי היא קטנה ובחושך קשה להבחין בה] או משהו כזה, וכך נפגעה. ובעליה כאמור לא ידע מזה. הוא חיפש אותה כל השבועיים והגיע עד גן סאקר בחיפושיו.

הלכתי לדבר עם בעליה של הקטנה פעמיים, סיפרתי להם מה קרה [הם היו בשוק!]. ראיתי את החצר בה היא נמצאת יחד עם עוד חמישה חתולים, חצר נחמדה והם [ששת המשופמים]  מואכלים.

כך שסוף טוב בכל טוב, הרבה מאד מאמצים נעשו עבור הקטנטנה הזו, אבל הכל היה שווה.

כשאני רואה אותה שהיא בסדר ונמצאת חזרה בבית, זה סיפוק ענק. היא נותנת לי ללטפה ולהרימה על הידיים, בובה קטנה.

מתוך ה-1500 ש"ח ששולמו על הניתוח היקר וימי האשפוז, נותרו רק עוד 250 ש"ח להחזיר, כל השאר שולם.

אם במקרה מישהו ירצה לעזור בסיום החוב-שיבורך.

ומעבר לכך, אני מפיצה סיפור משמח זה גם כדי להראות שאסור לאבד תקווה, ואיזה כוח רצון יש לפעמים ליצורים הקטנים והחמודים האלה.