שבת שלום...סיפור קצת לא שגרתי :

פינצ'ר בן עשר. כל חייו גדל באותו בית. היה שייך לבת שנפטרה. האב נשאר עם הכלב, מטפל בו. מרגיש אליו מחוייבות. הוא לעולם לא ימסור אותו לכלבייה. יש לכלב מיטה נוחה, אוכל וחיסונים. אבל האב נרתע מלגעת בו ו"מכריח" את עצמו ללטף. הוא לא מצליח להתחבר לכלב ממש, ולכן אם נמצא לכלבון-מאולף, מסורס ורגוע-מישהו שבנוסף לחיסונים והאוכל גם ירעיף על הכלבלב אהבה, חיבוקים וליטופים, הכלב ישמח.

אמנם מעבר לבית חדש לאחר עשר שנים אינו קל, אך כל כלב זקוק לליטופים ומרגיש מי באמת אוהב אותו. ואם הכלבון יקבל הרבה ליטופים וחיבוקים, דבר שאין לו כרגע, זה בהחלט יפצה אותו על המעבר.

כמובן לא מדובר בכלב מכלאה, הכלב אינו בסכנה כלל. יש לו בית, הוא רק לא מקבל מספיק אהבה.

אציין שפינצ'רים מגיעים לגיל 18, מה שאומר שיש לו עוד איזה שמונה שנים טובות לחיות.

אשמח לתגובות ענייניות.לא שייך לשפוט את האיש או להעביר כאן עליו ביקורת, הוא פשוט לא מצליח להתחבר לכלב.

אז אם מישהו רוצה לתת לחמוד בית מלא מלא אהבה לכל ימי חייו, הוא מוזמן לכתוב לי למייל זה, תודה.