קיבלתי פנייה על כלבלב קטן, מעורב בפינצ'ר ובצ'יוואווה, שנמצא וצריך למצוא לו מקום.

סידרתי לו פנסיון בייתי עד למציאת בית קבוע. הכלב בגודלו ובסוגו הוא כלב מסיר, ולא

תיארתי לעצמי כמה תלאות הוא יעבור עד למציאת בית קבוע.

פרסמתי אותו, והפונה הראשון היה בחור נשוי עם ילד קטן. הבחור הגיע לפנסיון והכלבלב

מצא חן בעיניו. הוא לקח אותו לביתו. המשכתי להיות איתו בקשר ואף פגשתי אותו שוב

כשטייל עם הכלב הוא היה מרוצה ואמר שהכל בסדר. הוא קרא לכלב "סימבה".

לאחר כשבועיים הבחור התקשר אליי, והתלונן שהכלב נושך את הילד הפעוט ואף חוטף

לו את האוכל מהיד. הוא טען שהכלב עושה את זה בצורה קבועה ואשתו החליטה שאינה מעוניינת

יותר להחזיק בכלב. כל נסיונות שכנועים לפתור את הבעיה ע"י אילוף לא עזרו. הקטן הוחזר

לפנסיון. הפונה הבא היה בחור שאמר שלאחותו נפטר כלב, והוא רוצה לשמח אותה עם כלבלב חדש. דיברתי עם הבחורה

שנשמעה נחמדה. פגשתי אותה ואת החבר שלה שהחליט לקרוא לקטן "צוציק" [די מתאים לו האמת].

הזוג לקח איתו את צוציק. גם איתם הייתי בקשר ובתחילה הכל היה בסדר, עד שהבחורה פנתה אלי מבוהלת

שבן זוגה מאיים "להעלים" את הכלב [מהון להון התברר שהבחור בכלל אלים-דבר שלא ניתן היה

לראות בפגישה הראשונית איתם]. היא היתה בעד הכלב ואמרה לי לקחת אותו כי היא חוששת שבן זוגה

יפגע בכלבלב. פשוט לא האמנתי ששוב לקטן אין מזל....

בכל אופן לא אמרתי נואש וחיפשתי לו שוב בית. הפעם מצאתי משפחה שהאמא נשמעה מיושבת בדעתה והילדים

יותר גדולים מאותו פעוט של הזוג הראשון. הכלבלב עבר אליהם וגם איתם הייתי בקשר. קיוויתי שהוא הגיע למנוחה 

ולנחלה סוף סוף. אך כמו באיזה סרט רע, גם כאן המשפחה לאחר כשלושה שבועות לא רצתה יותר בכלבלב.

יש כלבים קטנים, בעיקר פינצ'רים או מעורבים בהם, שהם אכן נשכנים ולעיתי תוקפניים. זה מעיין "פיצוי"

על הגודל הקטן שלהם-הם מפצים בלהראות שהם נובחים הרבה ולעיתי נושכים. הכלבלב הזה, עם כל יופיו

החיצוני ומראהו האטרקטיבי, היה אחד מהכלבים האלה. ודאי וודאי שהמעברים הרבים שהוא עבר לא עזרו

אלא רק החריפו את הבעיה.

התייעצתי עם מאלף כדי לפתור את הבעיה של הכלבלב שכולם לא רוצים בו. עשיתי הרבה טלפונים והתייעצויות,

כדי שהפעם צוציק כבר ימצא בית שיאהב אותו וידע להתמודד איתו.

הבית הבא שאליו הגיע הקטן הוא בחורה מתל אביב. היא ידעה את הסיפור שלו  ולקחה אותו בתחילה לנסיון.

לאחר תקופת התרגלות הדדית, סוף סוף המאמצת והמאומץ הקטן החליטו "למסד" את הקשר שלהם

והיא החליטה להשאיר אותו אצלה. השם שלו שונה שוב,והפעם  ל....."זממי". כי לטענתה יש לו תמיד מין מבט כזה בעניים

כאילו הוא זומם משהו........

זהו. לסימבה-צוציק-זממי יש בית. הסיפור המייגע הסתיים בטוב. [המסקנה: לעולם לא להתייאש!!]