צ'ומפי

יום אחד , כשהלכתי ברחוב ראשי בירושלים, ראיתי גורה קטנה משוטטת בסמוך לבית הכנסת הגדול. לא היה לי ספק שהיא ננטשה. זה היה ליד כביש סואן, ואי אפשר היה להשאירה שם. לקחתי אותה על הידיים והבאתי אותה אל ביתי. 2 הכלבים שלי קינאו באורחת החדשה, שהספיקה לעשות לי בלגן לא קטן בבית, כדרכם של גורים. התחלתי לעשות טלפונים כדי למצוא בית לקטנה. כשיצאתי מהבית, הצטרכתי לסגור אותה במרפסת.
היא היתה כבת חודשיים - שלושה, בצבע בלונד בהיר. שובבה וחמודה. מרתון הטלפונים כלל גם טלפון לידיד שידעתי שהוא אוהב חיות. הוצאתי אותו מהעבודה והסברתי לו באריכות כמה היא חמודה, כמה חשוב למצוא לה בית, וכמה אשמח אם הוא יוכל לעזור... בסופו של דבר הוא הסכים לקחת אותה. הבאתי לו אותה, ומאחר והיה קר - הוא הכניסה לתוך מעילו, ורק הראש שלה בצבץ... היא היתה אצלו ימים ספורים. אך מאחר והוא עובד שעות רבות מחוץ לבית, לא היה לו זמן לחנך אותה או להתמודד עם ה"הפתעות" שהיא השאירה לו בכל מיני מקומות בבית. אך הוריו של הבחור הסכימו לקחת את השובבה, שקיבלה את השם "צ'ומפי". יש להם חצר ועוד כלב. צ'ומפי הגיעה אל ביתה החדש, והיא נמצאת בו עד עצם הרגע הזה.