דמקה

קיבלתי טלפון נוגע ללב מאדם חולה ריאות שרופאיו אסרו עליו להמשיך להחזיק בכלבו בשל מצבו הבריאותי [של האיש]. שמעתי בקולו ובשיעוליו שזה לא אחד התירוצים שכ"כ נפוצים בארצינו להיתפטר מכלב. הבטחתי לו שאעזור. שלחתי את הכלב לפנסיון ביתי. הפרידה מבעליו לא היתה קלה. ניכר היה שהם באמת אהבו אותו. הם קראו לכלבם"צונאמי". כמובן שמיד שיניתי את שמו - למה לקרוא לכלב טהור וחמוד על שם אסון טבע שגורם להרס ולקטל של אנשים רבים?
זה היה כלב בינוני בצבעים שחור - לבן. לכן נתתי לו את השם "דמקה". דמקה התגלה ככלב ממש טוב וחמוד. פרסמתי אותו וחיפשתי בית חדש עבורו. לאחר זמן לא רב, מצאתי לדמקה בית חם: בחור מת"א שראה את תמונתו וקרא את סיפורו החליט לאמץ את דמקה, שהתגעגע לבעליו הקודמים ולא ממש הבין מדוע היה עליו להיפרד מהם. הבחור לקח אותו ודאג לו לסירוס. ודמקה החמוד חי באושר בביתו החדש.