לפני עשר וחצי שנים מסרתי בערב חורפי לפני פורים בוקסרית מעורבת צעירה בת שנה לאישה ירושלמית

שיש לה ילד עם תסמונת דאון, ילד אהוב עד מאד.

לכלבה המתוקה קראו אז ועדיין קוראים עד היום "הני", וכשמה כן היא...............

ההתאהבות היתה מיידית, וכבר אחרי חצי שעה קיבלתי טלפון עליז שהינה הם זורקים להני החמודה כדור, והיא רצה להביא........

כיום הני מבוגרת, בת 11, עדיין אהובה מאד. הילד גדל והפך לבחור צעיר. הוא זכה בחברה טובה טובה על ארבע......

כל העשר וחצי שנים הללו אני איתם בקשר, וחברה עם האישה בפייסבוק.

זה אחד מסיפורי ההצלחה המסחררים ואני גאה להיות אחראית על השידוך המופלא הזה.

והינה תמונה עדכנית...הילד שגדל נח על הני שלו.....ולי פשוט יש נחת ענקית.

המשך בשורות טובות, ולא לשכוח להכין לחתולי הרחוב ארגזים ממוגנים בניילון מפני הגשמים והקור.