כולו לב » סיפורי הצלחה » זה סיפורה של חתולה ירושלמית ברת מזל.........

זה סיפורה של חתולה ירושלמית ברת מזל.........

שבת שלום......

הפעם אספר לכם על חתולה אחת ירושלמית  די קטנה, לא "מלכת היופי" אבל מאד חברותית, שכל פעם כשעברתי

לידה, היא היתה באה אלי ביללות מתחננות שאקח אותה ואעזור לה. לא יכלתי להתעלם. היא ממש התרפקה עלי

כמו שכלב מתרפק ותפסה לי את הרגל...התאהבה בי והחליטה שהיא שלי ואני שלה.....בימים הראשונים נתתי לה אוכל, אך בסופו של דבר

הבנתי שעם היללות המתחננות שלה ואיך שהיא מתרפקת עלי , צריך לקחת אותה...מה גם שהאיזור שהיא היתה נמצאת בו

הוא ליד כביש סואן, והיא לפעמים היתה מתחת למכונית..בהחלט לא מקום אידיאלי .


גייסתי שכנה שיש לה כלוב לחתולים, קבענו להיפגש במקום שם החתולה הקטנה נמצאת. כמובן שהיא מיד באה אלי ביללות של

תחינה ובקשה.....הכנסנו אותה לכלוב בעזרת שימורים טעימים ולקחנו אותה היישר................אלי לחצר!!!

הגברת מיד הרגישה אצלי בבית, היא הרי מתכתחילה רצתה להיות שלי....סידרנו לה כלוב מפנק עם שמיכה, היא אכלה המון

עד שסוף סוף השביעה את רעבונה.

מאוחר יותר באותו לילה, גיליתי אצלה ברגל פצע מאד עמוק ולא סימפטי. פצע שנראה כואב ועלול להזדהם. קראתי לה "סמר"

שכן מצאתי אותה ולקחתי אותה בקיץ.

הטיפול הראשוני של סמר היה בצב"ח: ניקו לה את הפצע המאד עמוק, היא קיבלה שני סוגי משחות ואנטיביוטיקה ששמתי לה

כל יום בתוך האוכל. היא אפילו לא ניסתה לחזור למקום הקודם שלה, התבייתה והתמקמה לה אצלי בידעה שכאן הוא מקומה הטבעי.

סמר נהנתה אצלי מאד, טיילה, ישנה בכלוב וקיבלה ליטופים שאותם היא רוצה כל הזמן ללא הפסקה. מתחככת ומתרפקת כמו חתולת בית.

אבל גם לאחר כמה ימים של אנטביוטיקה ושני סוגי משחות, הפצע עדיין היה נראה לי לא טוב ומאד עמוק. למעשה, הוא ממש הגיע עד

לעצם!!

לפיכך, סמר נלקחה שוב למרפאה, והפעם לוטרינר פרטי קצת יותר יסודי [והרבה יותר יקר], שתחת הרדמה ניקה לה שוב את הפצע העמוק, ותפר אותו כדי שלא יזדהם

וכיסה בתחבושת. עכשיו המקום היה נקי, סגור וחבוש. שינינו לה בעצתו את סוג האנטביוטיקה למוקסיפן.

בנוסף, דאגנו לה בתקופה זו גם לחיסון ותילוע. היא כבר היתה עם אוזן מסומנת, משמע שמישהו כבר קודם לקח אותה לעיקור. 

לשמחתי, הטיפול היסודי נשא פירות והפצע של סמר הולך ומחלים. כמו שתראו בתמונה, יש לה גם איזה פצע, שטחי יותר, על האף. איך היא

קיבלה את הפציעות האילו ומה היא בדיוק עברה לפני שלקחתי אותה, קשה לדעת במדוייק. אך הגברת ביקשה מאד שאקח אותה ומבוקשה התמלא...

סמר אצלי. לשמחתי, היא והכלב הזקן שלי נמצאים באותו זמן בחצר . בתחילה היא קצת כפכפה אותו והוא נבהל וברח הביתה [שכן כבר אינו רואה טוב],

אך עם הזמן זה נרגע.

סמר אצלי. מאושרת, מרגישה בבית. הפצע מחלים. מקבלת ארוחות כיד המלך, מקבלת ליטופים. יש לה את החצר, את המיטה שלה. היא אוהבת את נחלאות ואותי.

לא יודעת אם היתה שורדת שם ליד הכביש הראשי עם הפצע העמוק ברגל ללא טיפול רפואי. גם לטיפולים הרפואיים המסורים גייסתי תרומות.

וזהו סיפורה של חתולה ירושלמית אחת מאד ברת מזל, ושמה סמר.

שיהיה סופ"ש רגוע. מקווה שהמצב הכללי בארץ יירגע ונוכל לחיות כאן בשקט.