שלום לכולם.........

מזה יותר משנה וחצי, אני מפרסמת ללא לאות כלב כנעני צעיר ויפהפה שאתרע מזלו בחיים ועבר ממקום למקום ותמיד הרגיש דחוי.

הוא היה בפנסיון, בעמותה, בבית אומן ביישוב חרדי שכל היישוב כולל רוב משפחת האומנה דחו אותו ולא רצו אותו [וכלבים הרי

מרגישים הכל...........].

בשל נסיבות אלה, הוא לא נחשף מספיק בתקופת הגורות לאנשים, וכשגור אינו נחשף לדברים מסויימים, הוא לומד לפחד מהם.

מלבד האישה שהרגישה אחראית לגורלו, בני משפחתה וכל תושבי היישוב החרדי ראו בו כלב "תוקפן" ו"מפחיד" [הביטו בתמונה

של הפרצוף המתוק עם העניים היפות..אכן ממש "תוקפן ומפחיד"......].

תגובות אלה של האנשים, גרמו לו ללחצים ולכן הוא נשלח פעמיים להסגר: פעם נשך ופעם קפץ על ילד והילד נחבל.

מיותר לציין, שלו כלב מקסים וחמוד זה היה גדל במקום אחר נאור יותר, תופעות אלה מן הסתם היו נמנעות.

הפעם הראשונה בהסגר היתה בתקופת סופת השלגים בדצמבר. בעליו לא היתה בארץ והוא היה לבד בכלוב קפוא, מדוכא וסירב לאכול

וחזר משם עור ועצמות..............

מאות מיילים שלחתי עליו. פרסומים לאין סוף בפייסבוק. הצעתי אותו לכל מי שהיה נראה לי בא בחשבון.

מצאתי איש מרעננה שהתעניין, אך הוא לא יכל להגיע עד ירושלים ורצה שאקח את הכלב לת"א רק בשביל שהוא יכיר אותו...

משפחה נוספת שקלה לאמצו אך התחרטו ולקחו כלב אחר.

כמובן שבשל הנסיבות המיוחדות, יכלתי להרשות לעצמי לחפש רק אנשים רחבי לב ומבינים את נפש הכלב, שלא יירתעו מהחששות

המובנים שלו. לכן גם משפחות עם ילדים קטנים ירדו מהפרק, כי לילדים קטנים יש תנועות ידיים מהירות ולא זהירות שהיו עלולות

לגרום לו ללחץ ותגובת פתע לא רצוייה.

בכל התקופה הארוכה הזו, המצב באותו יישוב חרדי הלך והסתבך, כשלאחר ההישלחות השניה של הכלב להסגר, התושבים הפעילו לחץ על

הוטרינר שם להפעיל סנקציות על בעלי הכלב ה"מסוכן" הזה, ואותו וטרינר אכן אסר על האישה להחזיק את הכלב בביתה.

אפשר היה למסור אותו מהר מהר לאנשהו, אך המהירות מן השטן..החיפזון אף פעם לא מביא לתוצאות טובות, במיוחד עם כלב כזה.

שלחתי לאישה מאלף בשיטות חיוביות על מנת להסיר את חששות הכלב מבני אדם ולשקם אותו. בשל האיסור שלו להישאר ביישוב, הכלב שוב נאלץ

לעבור טלטלות נוספות. הוא עבר בתחילה לפנסיון מסויים שם המאלף עבד איתו, ולאחר מכן עבר למרפאה וטרינרית....שם שהה בכלוב....

אני כל התקופה הזו בקשר עם האישה, ואציין שליבות שתינו נשברו בשל הטלטלות המרובות שהמסכן עבר ובעיקר בשל המעבר החד

ממגורים בתוך בית, למגורים בכלוב....זו היתה תקופה פשוט קשה לכל הנוגעים בדבר.

כמה שאני מנסה לקצר, עדיין אי אפשר לכתוב סיפור כזה בכמה מילים.....בשנתיים שהכנעני היפהפה והחמוד, מסורס ומחוסן חי, הוא עבר כפי

שציינתי בתחילת המייל טלטלות איסופיות שבלבלו אותו ולא עשו לו טוב, ותחושת הדחיה הזו שאינו רצוי באף מקום...

ובאותה מרפאה שעליה דיברתי, היתה מתנדבת שנקשרה לכלב ואף הוא נקשר אליה. היא היתה גרה בדירה שבה אסור לפי החוזה להחזיק בע"ח.

היא דיברה תקופה ארוכה על כך שאם היא תעבור לדירה אחרת , היא אולי תיקח את הכלב באופו זמני או קבוע אליה. הדיבורים האלה נמשכו תקופה ארוכה

ולא היה ממש ברור אם זה דבר שיתממש, אך זה היה מין אור כזה בקצה המנהרה, אור של תקווה...................

לאחרונה הבחורה הצעירה הנ"ל עברה לדירה אחרת שבה מותר להחזיק חיות. הכלב, שכל חייו טורטר וסבל, ממש לא מזמן עבר לביתה של הבחורה שאותה הוא

כאמור אוהב. מיותר לציין מה רב אושרו, לאחר כל התלאות ולאחר התקופה הקשה והמלחיצה בכלוב הצר....

בכוונתה של הבחורה להעביר בעלות ואני כולי תקווה ותפילה שזה יהיה ביתו הקבוע והנהדר לכל חייו, כי הכי מגיע לו בעולם!!!

נחזיק לשניהם אצבעות חזק חזק.